רשלנות אורטופד במעקב לאחר ניתוח ואי אבחון פקקת ורידית

דרגו את המאמר

רשלנות אורטופד במעקב לאחר ניתוח ואי אבחון פקקת ורידית

תביעה כנגד רופא מטפל בשל רשלנות רפואית הינה שכיחה בעולם המשפטי. אולם, לעיתים ההתרשלות אינה בשל טיפול לקוי או שגוי שנתן הרופא, אלא דווקא בכך שלא אבחן מחלה או בעיה מסוימת, בין אם בזמן ובין אם בכלל. היעדר אבחנה זו עלול להוביל להחמרת מצבו של החולה בצורה קיצונית.

במקרה דנן, התובע פנה לנתבע, רופא אורטופדי במקצוע, בעקבות כאבים בברך. הנתבע אבחן את בעיית התובע והפנה אותו לביצוע ניתוח בברכו. לאחר זמן מה, זומן התובע לביקורת במרפאת הנתבע. במהלך הבדיקה התלונן התובע על כאבים ברגלו הפצועה ואף על נפיחות. הנתבע לא איבחן את בעיית התובע ובמהלך הלילה, לאחר שהתובע חש כאבים עזים שלוו בקשיי נשימה, הובהל הוא לבית החולים ושם אובחן מצב של פקקת בווריד שהוביל לתסחיף ריאתי.

טענות הצדדים

התובע טען כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כאשר לא אבחן במהלך הבדיקה שלאחר הניתוח את בעייתו – דהיינו, פקקת הוריד. לדבריו, הרופא התרשל בכך שלא נקט באמצעי הזהירות שנדרשו ממנו בהתאם לנסיבות ובכפוף למבחן הרופא הסביר. לדידו, קיים סיכוי סביר כי הרופא ידע שלתובע תסמינים של מחלה זו אך הוא לא ביצע בירור או בדיקה על מנת לאמת או לשלול אפשרות זו. משלא עשה זאת, טען התובע, הפר הנתבע את חובת הזהירות הנדרשת מרופא סביר. לפיכך, נטען בכתב התביעה, על הרופא לפצות את התובע בשל הנזקים שנגרמו לו עקב רשלנותו.

התובע טען כי במידה והרופא היה מאבחן את הופעת הפקקת, היה ניתן למנוע את הנזק שנגרם עקב הטיפול הבהול בבעיה זו. התובע ביסס טענותיו באמצעות חוות דעת מומחה. לפי חוות הדעת, התעלמות הרופא מסימנים קליניים מחשידים לקיומה של פקקת הוריד חרגה ממנהג האורטופד הסביר. הוסיף המומחה כי גם אם לא ניתן היה לקבוע בוודאות מתי התפתחה הפקקת והסיבוך בעקבותיה, מהרגע שעלה החשד לכך, היה על הנתבע לשקול לתת טיפול מונע.

מן הצד השני, הרופא כפר במיוחס לו וטען כי לא התרשל בטיפולו. לדידו, הטיפול שניתן לתובע היה סביר ומקובל וכי הבדיקה שביצע שללה המצאות קרישי דם בורידים, שהינם הגורמים לפקקת הוריד. הוסיף הנתבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין "רשלנותו" לנזק הנטען, שכן התסחיף היה נגרם גם לו היה מפנה את התובע לבדיקה ולפי עדות התובע, יתכן כי התסחיף נגרם בטרם הבדיקה שערך הנתבע.

הנתבע ביסס טענותיו באמצעות חוות דעת שונות. לפי חוות הדעת הראשונה, קיומה של פקקת הוריד לאחר ניתוח כמו שעבר התובע הינו סיבוך ידוע אך נדיר וכי בידי הנתבע לא היה צריך לעלות חשד בדבר קיומו של סיבוך זה לאור תלונות התובע. חוות הדעת השנייה קבעה כי הנתבע פעל באופן סביר. חוות הדעת השלישית קבעה כי מצבו של התובע אינו חמור כפי שהציג אותו וכי כלל לא קיימת נכות עקב פקקת הוריד והתסחיף.

החלטת בית המשפט - ביקורת רשלנית לאחר הניתוח

מעיון בראיות והעדויות השונות, בית המשפט קבע כי פקקת הוריד והתסחיף הנגרם בעקבותיה נגרמו עקב הניתוח. הנתבע אמנם לא התרשל בהפניית התובע לניתוח, אולם טיפולו בתובע בביקורת שלאחר מכן היה רשלני. זאת לאור העובדה כי במחדלו לא אבחן את החשד לקיומה של פקקת הוריד ונמנע מבירור מעמיק למרות קיומם של תסמינים שונים אשר היו צריכים להעלות חשד.

בית המשפט קבע כי האורטופד דכאן הסתפק בבדיקה קלינית בלבד ונמנע מחקירה מעמיקה בדבר תסמיני התובע. יתר על כן, גם מחקירה זו הוכח כי הנתבע היה מודע לאפשרות קיומה של הבעיה על יסוד תלונות התובע והתסמינים השונים, ולמרות זאת נמנע מהמשך בירור, בין אם בהפנייתו לבית החולים ובין אם בהמשך בדיקת התובע על ידיו.

רשלנות רפואית זו גרמה להחמרה במצבו של התובע, לא משום שלו היה הנתבע מאבחן את הבעיה בזמן הוא היה מבריא, אלא משום שהייתה נמנעת החמרת מצבו. בית המשפט קבע כי מכלול הראיות מעיד שהתרשלות הנתבע היא שגרמה להחמרת מצבו של התובע ומכאן, שגם אם הקשר הסיבתי איננו מסוים ולא ניתן להגדירו בצורה מדויקת, הוא קיים.

הוסיף בית המשפט וקבע כי מדובר במצב בו רק חלק מנזקו של התובע נגרם על ידי הנתבע, שאלמלא היה מתרשל, היה ניתן למנוע החמרת מצבו של התובע אך לא את הופעת הבעיה בכללותה. אי לכך, עלה קושי בדבר חלוקת האחריות בין הגורמים הללו.

הפתרון שאומץ על ידי בית המשפט הוא על דרך האומדן, תוך איזון באינטרסים של הצדדים ושיקולי צדק והגינות ולבסוף נקבע כי על הנתבע לשלם לתובע 30,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

לסיכום, במקרה דנן קיבל בית המשפט את טענת התובע בדבר התרשלות הנתבע על דרך המחדל, אך קבע כי מצבו של התובע לא נגרם רק בשל מחדל זה ולכן השית על הנתבע פיצוי בסכום סמלי בהתאם לעקרונות הצדק ושיטת האומדן הנהוגה במצבים בהם האחריות מתחלקת בין גורמים שונים, אשר לא ניתן לנתקם זה מזה.