רשלנות רפואית: איחור באבחון גידול שפיר
| דרגו את המאמר |
|
התובע פיצוי מכוח עוולת הרשלנות בכלל ובעילה של רשלנות רפואית בפרט להוכיח שקיימת כלפיו חובה, שהחובה הופרה, שנגרם לו נזק עקב ההפרה, שקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק ואת היקף הנזק.
במסגרת תפקידיו של רופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן במסגרת נתוניו של כל מקרה את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל; עליו להחליט על הטיפול הנדרש ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה.
מקרה שקרה:
בתביעת רשלנות רפואית אשר הוגשה לבית המשפט נטען כי התרשל הרופא המטפל משלא השלים את הבירור הרפואי עד לאבחון הגורם לתלונותיה בדבר ירידה בשמיעה, רשלנות אשר הביאה לגילוי המאוחר של הגידול ולעיכוב בטיפול הניתוחי, לאחריו נותרה סובלת מחרשות באוזן שמאל ומחולשה בפנים.
התובעת לרופא המטפל, מומחה לרפואת אף אוזן וגרון, בתלונות על ירידה בשמיעה. התובעת הופנתה על ידי הרופא המטפל לבדיקת שמיעה, ובבדיקה הודגמה ירידה בשמיעה באוזן שמאל, אסימטריה בתדרים מסוימים והומלץ על ביצוע בדיקת BERA. תוצאות בדיקת ה- BERA הובאו לידיעת הרופא המטפל ולראיה תשמש העובדה כי במכתבו מחודש מרץ 97' התייחס לבדיקה וקבע כי לא העלתה כל ממצא מיוחד.
לאחר החמרה במצב השמיעה, פנתה התובעת, לראשונה, לאבחון רפואי במסגרת הצבאית. בדיקת M.R.I שבוצעה הודגם גידול בגודל של
הצדדים היו חלוקים בשאלה אם יש לראות בהתנהלותו של הרופא המטפל התנהלות העולה כדי רשלנות ובאם האיחור שחל באבחון הגידול גרם לתובעת לנזק הנטען.
נוכח הפער בין עמדות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, אשר נותר בעינו אף לאחר חקירתם הנגדית, מצא בית השופט לעשות שימוש בסמכותו ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו התייחס המומחה הן לדרך התנהלותו של הרופא המטפל והן לתוצאותיה ובא לידי מסקנה כי "היתה הצדקה להשלמת הברור ע"י הדמיה מוחית כבר בשלב האבחון הראשון של הירידה בשמיעה" וכי "הסיכוי לשימור השמיעה השימושית באותה אוזן לו האבחון היה נעשה מוקדם יותר היה עומד על כ 30% עם צפי להרעה בשמיעה בכל מקרה לאחר הניתוח". בנוסף קבע המומחה כי "האחור באבחנה לא תרם להגברת הסיכון לפגיעה בתפקוד עצב הפנים".
השופט שוכנע כי בדרך התנהלותו חרג הרופא המטפל מפרקטיקה רפואית סבירה ומקובלת:
"משהונחו בפני הרופא המטפל תוצאות בדיקת ה- BERA, אשר לא עלו בקנה אחד עם תוצאות בדיקת השמיעה, כפי שצוין בהן באורח מפורש, אשר אינו משתמע לשתי פנים – "ברשום מצד שמאל לא ניתן לזהות גלים (שלא כמצופה עפ"י בדיקת השמיעה)" - היה על הרופא המטפל, כחובתו למטופל, ליזום בדיקות נוספות או למצער להפנות את התובעת לבדיקת BERA חוזרת במטרה לבסס מידע חדש על פיו יהא ניתן לערוך דיאגנוזה סבירה."
השופט פסק פיצוי בחמישה ראשי נזק - כאב וסבל, הפסד שכר לעתיד, הפסד פנסיה לעתיד, הוצאות בעין (עפ"י קבלות) והוצאות ניתוח משקם בסך של מאות אלפי שקלי ושכר טרחת עורך דין בשווי 20% מהסכום לטובת הנתבעת.