רשלנות רפואית- מהי פגיעה באוטונומיה?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

פגיעה באוטונומיה

בעניין דעקה פסק כאמור השופט אור, כי אין קשר סיבתי בין אי מתן ההסבר לבין הנזק שגרם
למערערת. עם זאת, הוא בחן האם יש מקום לפצות את המערערת בגין הנזק הלא גופני שנגרם לה
עקב פגיעה באוטונומיה שלה. הזכות לאוטונומיה היא הבסיס לתורת ההסכמה מדעת.

השופט אור קבע, כי זהו נזק בר פיצוי בדיני הנזיקין וכי פגיעה באוטונומיה מהווה הפרה של חובת
הזהירות של הרופא כלפי החולה. רופא יכול וצריך לצפות שהוא עלול לפגוע באוטונומיה של החולה. הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לא נועד להחליף את הפיצוי בגין נזקי גוף, אלא להשלימו: במרבית המקרים הסעד העיקרי יהיה הפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם, ואין חשש כי בתי המשפט יימנעו מן הדיון בקשר הסיבתי ויעדיפו את הדרך הקלה של פסיקת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

כיצד יוכח הנזק הנובע מן הפגיעה באוטונומיה?

בעניין דעקה ניתן פיצוי בסך 15,000 ש"ח, אך בית המשפט העליון אמר, שייתכנו מקרים בהם הפיצוי יהיה גבוה יותר. למעשה, אם מה שנפגע הוא רגשותיו של החולה, או כבודו, קשה לדעת אם מגיע פיצוי כזה או אחר.

השופט אור קבע, כי במקרים מסוג זה, יתבטא הנזק בעיקר בתגובתו הנפשית והרגשית של התובע לכך שנעשה בגופו טיפול ללא הסכמתו מדעת. בהערכת הפיצוי עשויה להיות חשיבות לחומרת הפרת החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו.

מדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיבי דומיננטי, המעורר קשיים בלתי נמנעים בהערכתו, ולכן, קבע השופט אור, גובה הפיצוי בכל מקרה נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הנדון, לא הובאו ראיות מפורטות על הנזק שנגרם למערערת ולכן נפסק סכום נמוך.

השופטת בייניש הסתייגה מעמדתו של השופט אור. הזכות לאוטונומיה מוגנת במסגרת עוולת הרשלנות, גם כשהפגיעה בה אינה ראש נזק נפרד ובמקרים המובהקים - במסגרת עוולת התקיפה. היא הביעה חשש, כי עמדת השופט אור עלולה להחליש את הזכות לאוטונומיה ולא לחזק אותה, בשל החשש כי גישה זו תוביל לצמצום הפיצוי שיינתן למי שנפגע מהטיפול שניתן לו ללא גילוי מידע.

חשש זה נובע מן האפשרות, כי גישה זו תעודד את בתי המשפט להימנע מלהתמודד עם הקביעה המסובכת של הקשר הסיבתי בין אי ה"הסכמה מדעת" של המטופל לבין תוצאות הטיפול שניתן לו, על ידי שימוש בראש נזק זה ובכך גם יקטן הפיצוי שייפסק לנפגע, משום שהפיצוי, לגישת השופט אור, אינו אמור להיות גבוה. לשיטתה, קבלת גישת השופט אור במלואה עשויה להביא לפסיקת פיצוי גם במקרים ללא רשלנות רפואית, כאשר שהטיפול הצליח והחולה מרוצה, אך התברר שלא נמסרו לו מראש הפרטים המלאים הכרוכים בטיפול ולדעתה, ספק אם תוצאה זו רצויה.

היא הצביעה על כך, כי ראש נזק זה אינו מוכר בשיטות משפט אחרות. הלכת דעקה יושמה בפסיקת בתי המשפט הנמוכים. כך, לדוגמא, בעניין שמיע נ’ חייט פוצתה התובעת בסכום של 35,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה.

באדיבות משרד המשפטים - דו"ח ועדת רשלנות רפואית