רשלנות בנתיחה שלאחר המוות

דרגו את המאמר

ביצוע נתיחה שלאחר המוות מנוגדת לאמונתם של רבים מהאנשים. לכן, המחוקק שהיה רגיש לנושא, קבע פרוצדורה מסוימת לביצוע ההליך. בפני בית המשפט המחוזי בירושלים הונחה תביעה בשל חריגה מהפרוצדורה הקבועה. התובעים הינם בני משפחתו של המנוח, שנרצח על ידי פועל שהעסיק. הגופה הועברה למכון לרפואה משפטית, שם בוצעה בו נתיחה שלאחר המוות. במהלל הניתוח, הוסרו חלקים מגופו של המנוח, אשר לא נקברו יחד עם שאר גופתו.

ביצוע נתיחה שלאחר המוות

חוק האנטומיה והפתולוגיה, ותקנות האנטומיה והפתולוגיה, קובעים כי לצורך ביצוע נתיחת גופה, למטרת קביעת סיבת המוות, יש לקבל את הסכמת בן הזוג הנפטר או אחד מילדיו, בהיעדר בן זוג. ההסכמה צריכה להינתן על גבי טופס סטנדרטי. במקרה זה, התובעים טענו כי לא ניתנה הסכמה על פי התקנות. הנתבעים מצידם לא הכחישו כי ההסכמה לא בוצעה לפי הנוהל הקבוע, אלא הפנו להודעה שנתנה אשתו של המנוח במשטרה, ולפיה היא מסכימה לביצוע הנתיחה. התובעים מצידם טענו כי אשתו של המנוח חתמה על ההצהרה מבלי שהוסבר לה מה כוללת הנתיחה. כלומר, גם אם היא הסכימה לעשות זאת במשטרה, אין לראות בכך הסכמה מדעת כנדרש על פי החוק.

אם לא די בכך, שבע שנים לאחר הרצח, קיבלו בני המשפחה טלפון ממשרד הבריאות. בטלפון נמסר להם כי לאחר ביצוע הנתיחה, נותרו בידי המרכז שביצע את הנתיחה חלקי גופתו של המנוח. התובעים טענו כי גילוי זה גרם להם לזעזוע ועוגמת נפש קשה.

דרישות החוק בנוגע לנתיחה לאחר המוות

לצורך ביצוע נתיחה שלאחר המוות, נדרשת תעודה חתומה על ידי שלושה רופאים מאשרים שהנתיחה דרושה לצורך המטרה שלשמה היא מותרת. כמו כן, במידה והמנוח לא הסכים לביצוע הנתיחה בגופו לאחר מותו, נדרשת הסכמת בן זוגו של המנוח. במידה והמשטרה חושדת כי מותו של אדם נגרם כתוצאה מעבירה, היא רשאית לפנות לבית משפט השלום בבקשה לחקור את סיבת המוות. במקרה זה, לא הייתה פניה לבית המשפט.

בית המשפט מציין כי הדרישה של תעודה לביצוע הנתיחה אינה פגם "טכני" בלבד, אלא מדובר בנושא רגיש ביותר. עריכת נתיחה שלאחר המוות יכולה לפגוע ברגשות והאמונות הדתיות של קרובי משפחתו של המנוח, ולכן נדרשת "הסכמה מדעת", ולא מספיקה ההודעה שניתנה במשטרה על ידי אלמנתו של המנוח.

בית המשפט מציין כי האינטרס של כבוד המת נהנה מהגנה חוקתית על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כבוד האדם כולל גם את כבוד המת, ואת כבוד בני משפחתו של המנוח. הפגיעה אינה בעצם ביצוע הנתיחה, שכן לזו יכולה להיות חשיבות רבה, אלא שהפגיעה מוצאת את ביטוייה בביצוע הנתיחה מבלי שמולאו הדרישות בדין. הדרישה של "הסכמה מדעת" נועדה לאפשר לבן הזוג לשקול את עמדתו בעניין בצורה רצינית. לכן, לא מספיק רק לשאול את בן הזוג באשר להסכמה, אלא נדרש גם לפרט על מהות הפרוצדורה.

מידת הפירוט הנדרשת

בית המשפט מציין כי יש לקחת בחשבון שהאנשים שמסבירים להם על הפרוצדורה, לא בהכרח מבינים במונחים רפואיים. מנגד, צריך לקחת בחשבון שיש פעולות אשר עשויות להיות פוגעניות, בעיקר כלפי אנשים דתיים. לכן, נדרש להסביר על הפרקטיקה של נטילת חלקים ודגימות מהגופה, וקבורתם במועד מאוחר יותר.

ליקויים נוספים

בית המשפט מותח ביקורת חריפה על התנהלות המרכז שביצע את הנתיחה, לא רק על סמך אי קבלת ההסכמה מצד בני המשפחה. ראשית, גם אם לא יידעו את אלמנתו של שהמנוח בדבר העובדה שנלקחו ממנו חלקי גופה, כאשר קברו אותם היה צריך לעדכן את המשפחה בנוגע לכך. היה צריך לאפשר למשפחה להחליט איך לנהוג בשרידים. שנית, גם לאחר שהמרכז פנה לתובעים וציין כי נותרו בידיו חלקי גופה נוספים, לא צוין כי שרידים נוספים כבר נקברו קודם. ושלישית, ההחלטה לספר לבני המשפחות על שרידי הגופות התקבלה רק לאחר לחץ ציבורי.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי ההתנהלות של הנתבעים באשר לגופת המנוח לא עמדה בדרישות הדין. בית המשפט ציין כי הנתבעים ביצעו עוולה של "הפרת חובה חקוקה" כלפי התובעים. על כן, הנתבעים חויבו לשלם לאלמנתו של המנוח 150,000 ₪. בנוסף, כל אחת מבנותיו של המנוח קיבלה פיצוי על סך 100,000 ₪.