מומחה רפואי - חוות דעת רפואית בתביעות רשלנות רפואית

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

רופא מומחה בתביעות רשלנות רפואית

בתביעות רשלנות רפואית, כמו בכל תביעות נזקי הגוף, בעלי הדין חייבים להגיש חוות דעת של
מומחים ברפואה על מנת שיוכלו להוכיח טענותיהם בעניין הנזק, ככל שמדובר בנושאים שברפואה
כמו נכות ומגבלות רפואיות.

השוני העיקרי הוא, שבתביעות נזקי גוף שאינן עוסקות ברשלנות רפואית, חוות הדעת הרפואית נדרשת בדרך כלל לעניין הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין האירוע הנזיקי (כאשר שאלת הקשר הסיבתי העובדתי אינה מעוררת במקרה הרגיל קשיים מיוחדים).

לעומת זאת, בתביעות רשלנות רפואית, חוות הדעת הרפואית מובאות גם לעניין האחריות בשאלה, האם הייתה התרשלות מצד המוסד הרפואי או הרופא המטפל. שאלת הקשר הסיבתי העובדתי מורכבת יותר, מטבע הדברים, בתביעות אלה, ומתעוררת בהן בתדירות גבוהה.

מומחים רפואיים בדין האזרחי

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות, כי אם רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות.

הגיש בעל דין חוות דעת בעניין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את מי שחוות הדעת ניתנה לגביו לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו.

חוות הדעת מטעם הצד שכנגד תומצא עם הגשתה לבית המשפט ולשאר בעלי הדין. גם בית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי מטעמו: התקנות קובעות כי בית המשפט רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין.

בית המשפט, כמובן, אינו חייב למנות מומחה מטעמו והוא רשאי להעדיף חוות דעת של צד אחד על פני חוות דעת של הצד האחר, באופן מלא או חלקי (ועליו לציין בהחלטתו את הנימוקים להעדפה). בנוסף על המומחה מטעם בית המשפט, התפתח נוהג לפיו הצדדים מסכימים על מומחה מוסכם שחוות דעתו תבוא במקום חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים ("מומחה מוסכם" או "מומחה מכריע").

באשר למימון חוות הדעת, עקרונית נושא כל צד בעלות חוות הדעת המוגשות מטעמו. את עלות חוות דעתו של המומחה המוסכם המכריע או של המומחה מטעם בית המשפט נהוג לחלק בין הצדדים ולעיתים להטילה רק על הנתבעים, כאשר התובע פטור, או שהנתבעים נושאים בכך כמימון ביניים.

מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט תלוי פעמים רבות בהסכמת הצדדים, הרשאים להסכים
כי חוות דעתו תחייב אותם. בהיעדר הסכמה שכזו, לכאורה מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט כמעמדו של כל מומחה אחר. בפועל, בית המשפט נוטה לייחס משקל רב יותר למומחים שמונו על ידו ולהעדיף את חוות דעתם על פני חוות דעת המומחים מטעם הצדדים.

זאת, משום שהמומחה מטעם בית המשפט נתפס כאובייקטיבי יותר, כממלא תפקיד מטעם בית המשפט. למרות מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט או המומחה המוסכם, עדיין מסור שיקול דעת לבית המשפט אם לקבל או לדחות את חוות הדעת.

בית המשפט העליון קבע, בעניין חברת יצחק ניימן, כי משמינה בית המשפט מומחה, כדי שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ את ממצאיו אלא אם כן יש סיבה מיוחדת שלא לעשות זאת. עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט.

אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן. בעניין אחר נפסק, כי ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת נתונה לבית המשפט ואין הוא יכול להסיר מעצמו תפקיד זה ולמסור אותו לידי מומחה מטעמו או לידי מומחה מוסכם
מטעם הצדדים.

ככלל, כל צד רשאי לחקור את מומחה הצד השני על חוות דעתו ובדרך כלל גם את המומחה מטעם
בית המשפט. עם זאת, במקרה של מומחה מוסכם ייתכנו מגבלות. אמנם, כפועל יוצא ממינויו של מומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים (בתחום שבו מונה המומחה), ובכך שכרם; מנגד, מוגבלת יכולתם לערער על מסקנות המומחה - לעיתים הם אינם רשאים לחקור אותו (תלוי בתוכן ההסכמה), ואף לא להביא ראיות נוספות.

ההסדר המתואר לעיל הוא ההסדר המקובל בתביעות נזיקין בכלל ובתביעות רשלנות רפואית בפרט. יודגש, שמספר המומחים אינו מוגבל בתקנות או בחוק אחר, וככלל כל צד רשאי להגיש חוות דעת ללא הגבלה. כאמור, ההבדל העיקרי בין תביעות רשלנות רפואית לבין תביעות נזיקין אחרות הוא בכך, שבתביעות רשלנות רפואית חוות הדעת הרפואיות נוגעות הן לעניין האחריות (התרשלות וקשר סיבתי) והן לעניין הנזק, ואילו בתביעות נזיקין אחרות חוות הדעת הרפואית נוגעת ככלל לעניין הנזק בלבד, שהוכחתו היא עניין שברפואה (שכן המעשה הרשלני אינו טיפול רפואי, אלא אחר, כגון תחזוקה לקויה של מדרכה על ידי רשות מקומית, התרשלות של מעביד כלפי עובד וכיו"ב).

משמעות ההבדל היא הצורך להתמודד עם נושאים רפואיים מורכבים כבר בשלב שאלת האחריות, דבר המאריך את משך הדיון בשאלת האחריות והופך אותו למורכב יותר. באדיבות משרד המשפטים - דו"ח ועדת רשלנות רפואית