חברת ניקיון ניקתה רצפה בשעה בלתי סבירה - האם פיצויים?

דרגו את המאמר

אחריות חברת ניקיון בגין החלקה על רצפה שנוקתה בשעה בלתי סבירה וללא שילוט

עובדת בנק החליקה בכניסה לעבודתה בעקבות רצפה רטובה. העובדת טענה כי הרצפה נוקתה בשעה בלתי סבירה - בבוקר, כאשר ישנה תנועה ערה בכניסה לבנק. כמו כן, העובדת הוסיפה כי לא היה במקום שילוט מתאים, לא נראו כלי ניקיון, ועובדות הניקיון לא היו בטווח ראייה. למעשה, העובדת טענה כי היא החליקה משום שהיא לא ידעה שהרצפה רטובה ושעליה להיזהר.

התובעת, מנהלת חשבונות אשר עובדת במשך 13 שנים בבנק, נפגעה כאשר החליקה בעודה הולכת מהכניסה הראשית במקום עבודתה למעלית. בעקבות האירוע הגישה התובעת תביעה כנגד המעביד וחברת הביטוח אשר ביטחה אותו במסגרת פוליסת ביטוח מעבידים. המעביד הגיש הודעת צד שלישי כנגד חברה אשר התקשרה עימו לצורך מתן שירותי ניקיון, וכן כנגד חברת הביטוח שלה. בית המשפט נדרש לבחון מיהו הגורם האחראי לנזקיה של התובעת, אם בכלל.

עדות התובעת אמינה - אכן החליקה בגלל רצפה רטובה

במסגרת תצהירה וחקירותיה בבית המשפט, הקפידה התובעת לחזור פעם אחר פעם אחרי העובדה כי ניקיון הלובי בכניסה למקום העבודה לא נעשה בשעות קבועות. אי לכך, היא לא ידעה כי הרצפה חלקה ועל כן נפלה ונפגעה.
 

חברת הניקיון טענה כי היא מעולם לא שטפה את הלובי בשעות הבוקר וההוראה לגבי שטיפת המתחם הייתה מפורשת – בשעה 18:00 או 18:30, לאחר שעות העבודה. עם זאת, מנכ"ל חברת הניקיון הודה בחקירתו כי עובדי הניקיון הסתובבו בסניף מדי פעם ודאגו לנקות כאשר איזור מסוים נראה מלוכלך.

למעשה, לא הייתה בין הצדדים מחלוקת כי אירוע הנפילה של התובעת התרחש בבוקר. עם זאת, הצדדים היו חלוקים לגבי הסיבה להחלקה. התובעת והעדים מטעמה טענו כי האזור היה רטוב בשל שטיפת הרצפה. לעומתם, חברת הניקיון טענה כי נפילתה של התובעת לא הייתה קשורה לעבודות הניקיון.

      קראו עוד בתחום:

• פסק דין לא בוצע וקטינות נותרו במשמרתו של אב אלים
• כמיליון שקלים פיצויים בגין התאבדות עציר
• פיצויים לנוסעים בהפלגת נופש בגין רשלנות מקצועית של חברת הספנות
• אחריות המשטרה בנזיקין בגין אי מניעת פשע

בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה, בעדותה המהימנה, כי ההחלקה בכניסה למקום העבודה נבעה בשל היות הרצפה רטובה. כמו כן, השופט קבע כי הוא מעדיף את גרסתה של התובעת לכך שרטיבות הרצפה הייתה בגין ניקיון המקום עובר לאירוע.

שאלה נוספת אשר נשאלה במהלך הדיון בבית המשפט היית ה – האם התובעת ראתה את עובדת הניקיון לפני התאונה והאם היא הייתה ערה לכך שהמקום נשטף לא מזמן. התובעת הכחישה זאת נמרצות וטענותיה לא נסתרו. העדות היחידה אשר ניסתה לסתור אותם הייתה דבריו של חוקר חברת הביטוח מטעם חברת הניקיון. עם זאת, עדותו התבססה על זיכרונו ועל שיחה שנערכה עם התובעת פעם אחת. השופטת קבעה כי אין לקבל את העדות ועל כן ניתן להניח בסבירות גבוהה שהתובעת לא הבחינה בעובדת הניקיון.

מי אחראי? 

חובת זהירות קונקרטית קיימת אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה היה אדם סביר יכול וצריך לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל. בפסק הדין נכתב כי החלקה לכשעצמה הינה אירוע נטראלי אשר איננו בהכרח מצביע על קיומה או אי קיומה של רשלנות מקצועית. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע (התובעת במקרה זה). לאמור, התובעת נדרשה להוכיח כי הרצפה הרטובה יצרה כלפיה סיכון בלתי סביר אשר מקום העבודה לא מנע.

בית המשפט קבע כי הימצאותם של מים וחומרי ניקוי על רצפת הלובי, בשעות הבוקר בה מגיעים העובדים (ולא בשעה הרגילה בה נהוג לנקות את המקום בצורה יסודית), ללא שילוט או גידור, מהווה סיכון בלתי סביר שיש לנקוט באמצעי זהירות בכדי למונעו. יודגש כי לא עבודות הניקיון לכשעצמן יצרו את הסיכון דנן, אלא ביצוען בשעת בוקר וללא אזהרה.

לסיכום, נקבע כי הבנק אחראי כלפי התובעת, בתור מעבידה ומחזיק המקרקעין, ליצור עבורה סביבת עבודה בטוחה ומוגנת. כמו כן, התובעת לא אשמה ברשלנות תורמת מצידה, וזאת משום שהיא לא הייתה יכולה לדעת אודות השטיפה וניכר כי סברה שהרצפה הינה כתמול שלשום – בטוחה להליכה. יצוין כי בית המשפט הכיר בסעיף שיפוי בחוזה שבין הבנק לבין חברת הניקיון, ונקבע כי חברת הניקיון תשפה את הבנק בפיצוי אשר ישולם לתובעת.