שחרור מטופל הזקוק לצנתור דחוף, האם רשלנות רפואית?

דרגו את המאמר

רשלנות רפואית בשחרור חולה בבית החולים בילינסון

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי בית החולים בילינסון התרשל באבחון מחלתו של מטופל הסובל מטרשת עורקים כליליים, דבר אשר הביא בסופו של היום למותו של התובע. על פי פסק הדין, בית החולים התרשל בכך שבמקום לאשפז את המטופל במשך כמה ימים, בעקבות התסמינים מהם סבל, שוחרר האחרון לביתו כעבור שעות אחדות.  

      קראו עוד בתחום:

• רשלנות רפואית בביצוע בדיקת אולטראסאונד חלקית, האמנם?
• 3.2 מיליון שקלים פיצויים בגין בדיקת מי שפיר רשלנית
• בית המשפט לא יממן לתובע חוות דעת רפואית
• הצוות הרפואי לא התרשל - בני הזוג לא יקבלו פיצויים

המנוח הגיע לבית החולים כאשר הוא סובל מלחצים בחזה ומלחץ דם גבוה. בבדיקות שנערכו לו בחדר המיון אובחנה אצלו תעוקה בלתי יציבה והוחלט לאשפזו במחלקה הפנימית. בגיליון הפקודות נרשמו הוראות לטיפול במנוח, בין היתר, על ידי מתן הפרין (חומר נוגד קרישה) במשך 24 שעות, ונרשמה הוראה לחולה לא לרדת מהמיטה. עם זאת, בשעות הבוקר המוקדמות למחרת, ערך רופא בכיר במחלקה הפנימית ביקור במחלקה והחליט לשחרר את המנוח מבית-החולים.

שלושה שבועות לאחר מכן - התקף לב

מספר ימים לאחר שחרורו מבית החולים, הגיע המנוח לטיפול קרדיולוגי פרטי והופנה לעריכת צנתור עקב תעוקת חזה בלתי יציבה. המנוח עבר את הצנתור כעשרה ימים לאחר מכן, אך לצערו, לקה הוא באוטם שריר הלב כעבור כשבוע וחצי. מאז התקף הלב, החל מצבו הבריאותי של המנוח להתדרדר, והוא נזקק לעבור ניתוחים וטיפולים שונים. תשע שנים לאחר מכן, בעקבות בעיות הלב, נפטר המנוח בבית החולים שיבא.

• רשלנות רפואית, ילדים ואחריות הרופאים

האם רשלנות רפואית?

מדוע קבע בית המשפט כי התנהלותו של בית החולים בילינסון לפני התקף הלב עלתה כדי רשלנות רפואית? השופטים קיבלו את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התביעה, אשר פירט כי התקף הלב של המנוח נבע ממחלת טרשת העורקים הכליליים. לדבריו של המומחה, ניתן היה לאבחן את מחלתו של המנוח עוד בפעם הראשונה שהגיע החולה לבית החולים. יותר מכן, המומחה קבע כי אי אבחון המחלה הביא להחמרתה, ולמעשה גרם להתקף הלב.

טרשת העורקים הכליליים הינה מחלה המתפתחת במשך שנים רבות, ותעוקת חזה בלתי יציבה, הינה הנורה האדומה המסמנת על כך שהיצרות העורקים הכליליים הגיעה לדרגה קריטית. אי לכך, בבואו של החולה לבית החולים, היה על הרופאים להשאירו לאשפוז תוך מעקב במשך מספר ימים, ולצנתר את ליבו במידת הצורך.

בית המשפט קבע כי הטיפול שקיבל המנוח לא היה כמקובל ולא היה סביר, שכן האבחנה שנעשתה לו של תעוקה בלתי יציבה חייבה מעקב במסגרת בית-החולים. השופטים כתבו בפסק הדין כי בית החולים היה אמור להעניק למטופל טיפול ספציפי הכולל מנוחה ומתן תרופות למשך יומיים-שלושה לפחות. בנוסף, על בית החולים הייתה מוטלת האחריות לקבל החלטה לגבי ביצוע צנתור למנוח.