פלשתינאית עם תעודה כחולה אשר אינה גרה בישראל, לא תקבל קצבה מביטוח לאומי

דרגו את המאמר

בעלת תעודת זהות כחולה הגרה בשטחים - לא תקבל קצבה מביטוח לאומי

בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה של פלשתינאית לקבלת קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי משום שלא הצליחה האחרונה להוכיח כי היא תושבת ישראל.

התובעת בתביעה שלפנינו הינה קשישה ערבייה בת 72, אשר בעלה הלך לעולמו לפני כ-18 שנה. התביעה לקצבת השאירים הוגשה ונדחתה כחמש שנים לאחר פטירת הבעל המנוח, ובנימוק הדחייה טען המוסד לביטוח לאומי כי עד שנת פטירתו של הבעל, לה הייתה הקשישה תושבת ישראל.

הקשישה הגישה תביעה לבית הדין לעבודה ובה טענה כי היא מתגוררת בנכס שכור בירושלים, ביחד עם בנה, משנת 2000. המוסד לביטוח לאומי טען לעומתה כי התובעת מתגוררת בכלל באלרם (כפר בשטחי יהודה ושומרון) ובבעלותה בית בן שלוש קומות.

      קראו עוד בתחום:

• דחיית בקשתו של קשיש לשינוי גיל במטרה לקבלת קצבת זקנה
• האם נכס שאינו מושכר מבחירה יגרע מגמלת הבטחת הכנסה?
• דיון בנוגע לסוגיית התיישנות תביעות בביטוח הלאומי
• האם תנוכה מקצבת מבוטח, קצבת גרושתו חולת הנפש הגרה עימו בבית?

כיצד יש להוכיח מגורים בישראל בעבור קצבה?

מן הפסיקה ידוע כי הקביעה אם אדם הינו תושב ישראל אם לאו, נעשית על פי מכלול הנסיבות, ובחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה, רק כאשר לא יהא בה מהזמניות, ויש בה כדי להוכיח כי מקום המגורים שפלוני טוען לו הינו ביתו.

מן הכלל אל הפרט - התובעת אמנם טענה כי עברה להתגורר דרך קבע בביתו של בנה בירושלים, וכמו כן העתיקה לשם את מרכז חייה, אך מכיוון שהיה ידוע כי מרבית חייה עד שנת 2000 היו באלרם, נטל ההוכחה הונח על כתפיה.

התובעת לא עמדה בנטל זה, שכן סתירות רבות נתגלו בין גרסאותיה לבין הגרסאות אשר הוצגו בבית הדין על ידי בנה ועל ידי כלתה. במילים אחרות, התובעת לא הציגה גרסה אמינה אשר תתמוך בטענותיה ולכן דין תביעתה היה להדחות. 

לדוגמא, הקשישה טענה כי היא מתגוררת בבית בנה משנת 2000, ושם מרכז חייה, עם זאת, חוקרי המוסד לביטוח לאומי ביקרו בבית זה פעמיים: פעם אחת ב-6.9.05, ופעם שנייה ב-1.6.08, כאשר בשתי הפעמים לא נמצאה התובעת בבית בנה.

סתירה נוספת שעלתה מעדויות כלתה של הקשישה הייתה כאשר נשאלה הכלה כל כמה ימים מגיעה התובעת לגור בביתם. מתשובת הכלה לשאלה זו עלה בבירור כי הקשישה נודדת בין בתיהם השונים של ילדיה ולנה כל כמה ימים בבית אחר. אי לכך, ברור לכל כי היא איננה מתגוררת באופן קבוע בבית הנטען בירושלים, ואין לראות בה תושבת ישראל הזכאית לקצבת השאירים.

השופטים קבעו בפסק דינם כי דין התביעה להידחות שכן "קשה מאד להניח כי התובעת שאינה אישה צעירה, ואינה בריאה, נעה ונדה בין בתי ילדיה, וישנה עם נכדיה בחדר אחד, כאשר עומדת לרשותה דירה מרוהטת בת ומרווחת באלראם".