תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי``ז - 1957
| דרגו את המאמר |
|
תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי"ז - 1957
פתיח
בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 15 ,16, 24,17 ,38, 71, 93, ו-115 לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953, וסעיף 8 לתוספת הרביעית של החוק, אני מתקין תקנות אלה:
1. שיעורי דמי הביטוח
שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה המשתלמים על-ידי עובד עצמאי הוא 1.3% מהכנסתו כאמור בסעיף 164 לחוק.
2. גימלה לעובד עצמאי כשהפגיעה אירעה בחו"ל
(א) עובד עצמאי, שאירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחוץ-לארץ, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק ג’ לחוק אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא הוכיח שהפגיעה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח יד שבו עסק בתכוף לפני צאתו לחוץ-לארץ ועקב עיסוקו באותו משלח-יד וכי בהיותו בישראל עשה את ההכנות והסידורים לקראת העיסוק במשלח-היד שבו נפגע בחוץ-לארץ;
(2) הפגיעה אירעה תוך ששה חדשים מיום צאתו את ישראל, או תוך תקופה יותר ארוכה שבאה עליה הסכמת מנהל ענף נפגעי עבודה.
(ב) פגיעה שאירעה לעובד עצמאי תוך נסיעה מישראל לחוץ-לארץ ועקב נסיעה כאמור תיחשב כפגיעה בעבודה אם הוכח שהוא צריך היה לעסוק במשלח-ידו תוך שלושת הימים הראשונים מהגיעו לחוץ-לארץ;
פגיעה שאירעה לו תוך נסיעה מחוץ-לארץ לישראל ועקב נסיעה כאמור תיחשב כפגיעה בעבודה אם עסק למעשה במשלח-ידו בחוץ-לארץ תוך שלושת הימים הראשונים לפני צאתו מחוץ-לארץ בדרכו לישראל.
(ג) עובד עצמאי שאירעה לו פגיעה בעבודה בשטחים המוחזקים על-ידי צבא הגנה לישראל יהיה זכאי לגימלה לפי חלק ג’ לחוק.
(ד) לענין תקנה זו "עובד עצמאי" - עובד עצמאי שהינו תושב ישראל.
3. חישוב הכנסות עובד עצמאי לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית
(א) לא היו לעובד עצמאי הכנסות החייבות בדמי-ביטוח בתקופה הקובעת לתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 36 לחוק (להלן - התקופה הקובעת), או אם הכנסותיו החייבות בדמי-ביטוח לפי קביעה על פי סעיף 43 (ב) לחוק עקב מעבר מסוג אחד של ביטוח למשנהו אינן משקפות נאמנה, לדעת המוסד, את הכנסותיו השנתיות של המבוטח, יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי הפגיעה (להלן - רבע השנה).
לא היתה לעובד העצמאי הכנסה גם ברבע השנה האמור, יראו כהכנסתו את שליש המכסימום כאמור בסעיף 36 לחוק, כפי ששונה בתקנות לפי סעיף 45 (א) לחוק.
לא הגיעו הכנסותיו של העובד עצמאי ברבע השנה מסיבת מחלה, לידה, היעדרות מהארץ, שירות בצבא הגנה לישראל (להלן - ימי היעדרות) להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות ברבע השנה בצירוף הכנסותיו המשוערות.
(ב) לא הגיעו הכנסותיו של העובד העצמאי בתקופה הקובעת בגלל ימי היעדרות העולים על 25 ימי עבודה להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות בתקופה הקובעת בצירוף הכנסותיו המשוערות.
(ג) "הכנסות משוערות" -
(1) לענין תקנת-משנה (א) - הכנסה יומית ממוצעת ברבע השנה המתקבלת מחלוקת ההכנסה הממשית ב-75 , כפול ימי היעדרות;
(2) לענין תקנת-משנה (ב) - הכנסה יומית ממוצעת בתקופה הקובעת המתקבלת מחלוקת ההכנסה הממשית ב-300, כפול ימי היעדרות.
4. תחולה
התקנות 8, 9, 21-11 ,23 ,24, 44-46 של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, יחולו, לגבי עובד עצמאי, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
4א. תחילה
תחילתה של תקנת-משנה 2 (ב) היא ביום ב’ בסיון תשכ"ז (10 ביוני 1967).
5. השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי"ז-1957".
הצג כל תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי"ז - 1957
חזרה
הערות שוליים
( 1)
הערה: התקנות פורסמו בק"ת 715, תשי"ז, עמ’ 1635.
(2)
הערה: התקנות פורסמו בק"ת 715, תשי"ז, עמ’ 1635.
(3)
ת’ 1 - בנוסח המקורי:
"שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה המשתלמים על ידי עובד עצמאי הוא 1% מהכנסתו כאמור בסעיף 36 לחוק".
בק"ת 889, תשי"ט, עמ’ 1128, ת"ת 1.4.59, שונה השיעור ל0.8%-,
בק"ת 1008, תש"ך, עמ’ 1059, ת"ת 1.4.60, שונה השיעור ל0.6%-,
בק"ת 1281, תשכ"ב, עמ’ 1493, ת"ת 1.4.62, שונה השיעור ל0.5%-,
בק"ת 2547, תש"ל, עמ’ 1470, ת"ת 1.4.70, שונה השיעור ל0.8%-,
בק"ת 3501, תשל"ו, עמ’ 1252, ת"ת 1.4.76, שונה השיעור ל1%-, וכן במקום "סעיף 36" בא "סעיף 164",
בק"ת 3970, תשל"ט, עמ’ 988, ת"ת 1.4.79, שונה השיעור ל1.1%-.
בק"ת 4107, תשל"ט, עמ’ 1272, ת"ת 1.4.80, שונה לשיעור דלעיל.
(4)
ת’ 2 - בנוסח המקורי:
"עובד עצמאי, שאירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחו"ל, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חלק ב’ לחוק".
ת’ 2(א) - בק"ת 2240, תשכ"ח, עמ’ 1703, ת"ת 13.6.68, סומנה ת’ 2 כתקנת משנה (א).
בק"ת 2696, תשל"א, עמ’ 1080, ת"ת 20.5.71, הוחלף לנוסח דלעיל
ת’ 2(ב) - נוספה בק"ת 2240, תשכ"ח, עמ’ 1703, ת"ת 13.6.68, בנוסח:
"עובד עצמאי שאירעה לו פגיעה בעבודה בשטחים המוחזקים על ידי צבא הגנה לישראל, יהיה זכאי לגימלה לפי חלק ב’ לחוק על אף האמור בתקנת משנה (א)".
בק"ת 2696, תשל"א, עמ’ 1080, ת"ת 20.5.71, תקנת משנה (ב) סומנה כ-(ג) ובמקומה נוסף (ב) בנוסח דלעיל.
ת’ 2(ג) - בק"ת 2696, תשל"א, עמ’ 1080, ת"ת 20.5.71, תקנת משנה (ב) סומנה (ג).
בק"ת 2850, תשל"ב, עמ’ 1186, ת"ת 18.5.72, במקום "לפי חלק ב’ לחוק על אף האמור בתקנת משנה (א)" בא "לפי פרק ג’ לחוק".
ת’ 2(ד) - נוספה בק"ת 2850, תשל"ב, עמ’ 1186, ת"ת 18.5.72.
(5)
ת’ 3 - בנוסח המקורי:
"לא היו לעובד העצמאי בתקופה הקובעת לתשלום דמי ביטוח הכנסות לפי סעיף 36 לחוק, או שהכנסותיו כאמור לא הגיעו מסיבת מחלה, תאונה, לידה, היעדרות מהארץ, שירות בצבא הגנה לישראל, להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, ובלבד שהסכום המתקבל לא יהיה קטן מהסכום שהיה מתקבל לולא תקנה זו; ואם לא היתה הכנסה כאמור יראו כהכנסותיו את מחצית המקסימום כאמור בסעיף 36 לחוק כפי ששונה בתקנות לפי סעיף 45(א) לחוק."
ת’ 3(א) - בק"ת 1073, תשכ"א, עמ’ 392, ת"ת 1.12.60, הוחלף לנוסח:
"לא היו לעובד עצמאי הכנסות החייבות בדמי-ביטוח בתקופה הקובעת לתשלום דמי-ביטוח לפי סעיף 36 לחוק (להלן - התקופה הקובעת), יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי הפגיעה (להלן - רבע השנה). לא היתה לעובד העצמאי הכנסה גם ברבע השנה האמור, יראו כהכנסתו את מחצית המכסימום כאמור בסעיף 36 לחוק, כפי ששונה בתקנות לפי סעיף 45 (א) לחוק. לא הגיעו הכנסותיו של העובד העצמאי ברבע השנה מסיבת מחלה, לידה, היעדרות מהארץ, שירות בצבא הגנה לישראל (להלן - ימי היעדרות) להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות ברבע השנה בצירוף הכנסותיו המשוערות".
בק"ת 1451, תשכ"ג, 1503, ת"ת 23.5.63, אחרי המילים "לפי סעיף 36 לחוק (להלן - התקופה הקובעת)" בא "או אם הכנסותיו… את הכנסותיו השנתיות של המבוטח".
בק"ת 2696, תשל"א, עמ’ 1080, ת"ת 20.5.71, במקום "מחצית המקסימום" בא "שליש המקסימום".
ת’ 3(ב) - בק"ת 1073, תשכ"א, עמ’ 392, ת"ת 1.12.60, הוחלף לנוסח:
"לא הגיעו הכנסותיו של העובד העצמאי בתקופה הקובעת בגלל ימי היעדרות להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות בתקופה הקובעת בצירוף הכנסותיו המשוערות".
בק"ת 1451, תשכ"ג, עמ’ 1503, ת"ת 23.5.63, אחרי המילים "בגלל ימי היעדרות" בא "העולים על 25 ימי עבודה".
ת’ 3(ג) - הוחלף בק"ת 1073, תשכ"א, עמ’ 392, ת"ת 1.12.60, לנוסח דלעיל.
(6)
ת’ 4א - נוספה בק"ת 2317, תשכ"ט, עמ’ 420.
