תביעת נזיקין שהגישו משפחת מחבל פיגוע התאבדות

דרגו את המאמר

 

רשויות השלטון שואבות את כוחן על סמך חוקים מפורשים. על כל פעולה של המדינה, חלה מערכת חוקים מסוימת. פרט למקרים חריגים ביותר, המדינה אינה פועלת אף פעם בריק משפטי, אלא מסתמכת על מערכת חוקים וכללים מוסדרת. גם בזמן מלחמה, המדינה פועלת על סמך חוקי מלחמה מיוחדים, שנמצאים בחקיקה הראשית ובתקנות.

 

מדי פעם, מתעוררת השאלה עד כמה הפעילות של המלחמה בטרור, עומדת בקריטריונים של דיני המלחמה המקובלים. מדינת ישראל הינה אחת המדינות המפותחות ביותר, מבחינת הדינים וההלכות שחלות על פעולות צבאיות, במסגרת המלחמה בטרור.

בתאריך 9.8.2010 ביצע מחבל מתאבד פיגוע במסעדת סבארו בירושלים, במהלכו נהרגו 15 איש ונפצעו 107. לאחר כשנה, פוצץ ביתו של המחבל בכפר פלסטיני ליד ג'נין. בני משפחתו של המחבל, שהתגוררו בסמוך לביתו, תבעו את מדינת ישראל על הנזקים שנגרמו לרכושם, כתוצאה מפיצוץ ביתו של המחבל. המקרה הגיע לפתחו סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, יואל צור. פסק דינו של סגן הנשיא עוסק במספר סוגיות שונות. מאמר זה יתמקד בעיקר בטענת ההגנה של המדינה.

טענת ההגנה של המדינה - פעולה מלחמתית

חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) משנת 1952 קובע, כי במקרה והמדינה גרמה נזק כתוצאה מ"פעולה מלחמתית", עומדת לה הגנה מפני הצורך לשפות את הנפגע. ההגדרה של "פעולה מלחמתית" מופיעה בסעיף 1 לחוק זה ולפיו "פעולה מלחמתית" כוללת "פעולה של לחימה בטרור... וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות...".

 

סגן הנשיא ציין כי במקרה זה, הריסת ביתו של המחבל בוצעה בשביל להרתיע אנשים אחרים, מלבצע פעולות טרור. התובעים מצידם, טענו כי הריסת בית, לא אמורה להיחשב כ"פעולה מלחמתית". הטענה הייתה שלא כל פעולה שמכוונת למלחמה בטרור, מהווה "פעולה מלחמתית".

 

התובעים הביאו כדוגמה את פסיקתו של בית המשפט העליון, שקבע כי כאשר במלחמת יום הכיפורים, פלוגה שמספקת דלק ומתמקמת בגן ילדים גורמת נזק למקום, אין לראות את הנזקים ככאלו שחלה עליהם ההגנה של "פעולה מלחמתית". סגן הנשיא לא קיבל את הניסיון לבצע השוואה מסוג זה. הריסת הבית התבצעה בשטח שהוא עוין ועל כן זאת פעולה מלחמתית, ואין להשוות זאת לפעילות לוגיסטית בזמן מלחמה, שלא מהווה פעילות מלחמתית של ממש.

התובע ניסה לטעון, כי המונח "פעולה מלחמתית" לא כולל התרחשות בה כוחות הביטחון לא נתקלו בהתנגדות. סגן הנשיא דחה טיעון זה. המבחן לפעילות מלחמתית אינו מבחן התוצאה, אלא מבחן המעשה. המח"ט שמסר תצהיר בתיק זה, טען כי בעת ההכנות לפיצוץ, הכוח שנמצא בתוך המבנה מצוי בסכנת חיים. המח"ט ציין כי האזור בו בוצעה ההריסה, מהווה אזור ממנו יצאו מחבלים רבים, ועל כן הפעולות שננקטו היו זהירות ביותר.

גם לאחר שסגן הנשיא קובע, כי הלכה למעשה טענת ההגנה של המדינה פוטרת אותה מלשלם פיצויים למשפחת המחבל, הוא ממשיך בבדיקת ההתרשלות והנזקים הנטענים. ניתן לציין כי מבחינת הניתוח המשפטי, ברגע שחלה טענת ההגנה, אין צורך לדון בנושאים הללו, משום שמספיק להראות כי חלה טענת ההגנה, על מנת לדחות את התביעה.

 

סגן הנשיא מגיע למסקנה, כי פעולותיו של הצבא, בניסיון למנוע נזקים סביבתיים בשל הפיצוץ, היו סבירים בנסיבות העניין, ואף מעבר לכך. סגן הנשיא מציין, כי לא רק שהמדינה הראתה כי לא הייתה רשלנות במקרה זה, אלא אף המדינה נהגה בזהירות יתר. ניתן לציין, כי בית המשפט גם דוחה את טענותיהם של התובעים לגבי הנזקים שנגרמו. לטענת סגן הנשיא, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את הנזקים שנגרמו להם, ולא הביאו ראיות שיתמכו בטענות לנזקים האמורים.
 

לסיכום, תביעת משפחתו של המחבל ממסעדת סבארו נדחתה. הדחייה לא הייתה על בסיס הטענה הכללית של חוסר שפיטות, אלא על סמך ניתוח מערכת הדינים הרלוונטית שחלה על נושא המלחמה בטרור.