האם פיצויים בגין הצתה מכוונת של משרד שבוטח בתור דירת מגורים?
| דרגו את המאמר |
|
חברת הביטוח לא תשלם בגין שריפה מכוונת של משרד אשר היה מבוטח כדירת מגורים
תביעה אשר עניינה פוליסת ביטוח עסקה בתגמולי ביטוח לאחר הצתה מכוונת. עם זאת, האם זכאי התובע לתגמולים למרות שמשרדו בוטח כדירת מגורים? התובע, סוכן ביטוח, ביטח את מבנה המשרד המשמש את סוכנות הביטוח שלו אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח לדירת מגורים.
בטופס הצעה לביטוח חיים ולביטוח מבנה, במקום המיועד ל"סוג הנכס", כתב התובע בכתב ידו "דירת מגורים", ובמקום המיועד ל"גודל הנכס" - כתב "65". לאחר שהצעה זו התקבלה במחלקת ביטוח חיים של הנתבעת, הופקה עבור התובע פוליסת הביטוח כאמור. ה"דירה" הוגדרה בסעיף 1 של הפוליסה בתור "המבנה של הדירה או הבית הנזכרים במפרט לרבות כל רכיביה המפורטים אך ללא חלקי הדירה המשמשים לעסק בלבד.
כתוצאה מהצתה מכוונת, פרצה שרפה במשרד שהסבה נזקים למבנה. התובע טען שורה של טענות שלפיהן, חרף העובדה שהמבנה שימש למשרדו, הגם שבהצעה לפוליסה ציין כי מדובר בדירת מגורים, הוא זכאי לתגמולי הביטוח. בין הטענות גרס התובע סוכנות ביטוח אינה עסק שיש בצידו סיכון כלשהו והמשרד החיל פרטים המצויים בכל בית מגורים.
קראו גם:
- האם פיצויי בעבור תכשיטים שנזרקו לפח בטעות?
- השתתפות בנזקי צד שלישי במסגרת פוליסת ביטוח
- פיצויי בעבור תקופת הכשרה לצורך הסבה מקצועית אחרי אובדן כושר עבודה
התובע טען גם כי חברת הביטוח, אשר נציגיה ביקרו במקום, ידעה כי מדובר בעסק. לשיטתו, ציין הוא את סוג הנכס בתור "דירת מגורים" משום שזהו סוג הנכס ולא נשאל הוא לגבי מטרת השימוש של המקום. התובע הוסיף כי פרטי ההצעה של הפוליסה נעשו כאשר העסק היה דירת מגורים ורק לאחר מכן התחילה בו פעילות משרדית. לסיכום, התובע טען בפני בית המשפט כי השינוי בייעודו של הנכס מדירת מגורים למשרד הינו לכל היותר בגדר החמרת סיכון ולא התקיימו התנאים הפוטרים את חברת הביטוח מתשלום תגמול עבורו (או לכל היותר יכולה היא להפחית מן הביטוח את החלק היחסי בלבד).
בית המשפט דוחה את התביעה
בית המשפט דחה את טענותיו של התובע וקבע כי המסקנה המתבקשת מן האמור היא, שבמקרה הנדון, שבו רכש התובע פוליסה לדירת מגורים, בעוד שבפועל שימש המבנה למשרד, לעסק, אין כיסוי ביטוחי לנזקי ההצתה במשרדו.
במקום שבו השימוש במבנה חרג מהשימוש שהוגדר בתנאי הפוליסה, כך שנגרם נזק שאינו בא בגדרו של הסיכון המבוטח, וממילא שאין לגביו כיסוי ביטוחי, אזי לא ניתן לרפא זאת בדיעבד. במקרה מעין זה, לא ניתן לומר שחריגה מתנאי הפוליסה היא בגדר שינוי מהותי כהגדרתו בחוק, המאפשר קבלת תגמולי ביטוח מלאים או מופחתים.
"חברות הביטוח אינן גופים פילנתרופיים, אלא גופים הפועלים ממניעים של כדאיות כלכלית על-פי הערכת סיכונים וסיכויים, והן קובעות את תעריפי הביטוח על-פי חישובים אקטואריים המבטאים את אותן הערכות. אם הסיכונים יהיו ללא גבולות, מבלי שניתן יהיה להעריך אותם מראש, הדבר ישליך על דמי הביטוח שיאלצו מבוטחים לשלם", נכתב בפסק הדין.
