ביטוח חיים: מי זכאי לסכומי הביטוח במותו: המוטבים או הנושים?

דרגו את המאמר

תביעה לעיקול כספי ביטוח חיים לאחר מוות

המשפט המודרני מכיר בקיומן של זכויות כנכסים לכל דבר ועניין. כך לדוגמה, אם לראובן יש זכות לקבל כסף משמעון, אזי ראובן יכול למכור את זכותו ללוי. זאת למרות שהוא טרם קיבל את הכסף משמעון בפועל. כאשר מטילים עיקולים על זכויות, הדבר יכול לעורר שאלות מעניינות של קדימות. מקור השאלות הינן בקביעה, למי שייכת הזכות?

אם הזכות שייכת לחייב אז ניתן לעקל אותה. אבל, אם הזכות שייכת למישהו אחר ולא החייב, או שהיא משנה בעלים בהתרחשותו של אירוע מסוים, הנושה לא יכול לעקל זכות זו. כך לדוגמה, התעוררה שאלת הקדימות בזכויות במקרה שהגיע לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב.

עובדות המקרה

המנוח ביטח את עצמו בפוליסת ביטוח חיים. המוטבים שנקבעו בפוליסה היו המבוטח עצמו, כל עוד הוא חי, ובמידה והוא מת, ילדיו. קביעת המוטבים לא הייתה בלתי חוזרת, כלומר הוא יכול היה לשנות את המוטבים בכל זמן במהלך חייו. הנושים של המנוח, להם היה חייב כספים, הטילו עיקול על פוליסת הביטוח, בימי חייו של המנוח. כעת, התעוררה מחלוקת בין ילדיו של המנוח והנושים לגבי השאלה, מי זכאי לקבל את תגמולי הביטוח? ילדיו של המנוח ביקשו לקבל סעד הצהרתי שקובע כי הם אלו שזכאים לקבל את דמי הביטוח, משום שהזכות היא שלהם.

סעיף 13 לחוק חוזה ביטוח, מנסה להסדיר לכאורה את הזכויות בפוליסת הביטוח, במקרים של הטלת עיקולים. סעיף זה קובע כי: "קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלו, והכול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח". סעיף זה מעורר קושי משום שהוא לא מסדיר את יחסי הגומלין בין זכויות המוטבים וזכויות הנושים לאחר שהתרחש מקרה הביטוח, והמוטב הפך להיות אדם אחר ולא המבוטח.

כל עוד המוטב היה המבוטח אז לא התעורר שום קושי, ניתן לעקל רכוש שהוא של החייב. אבל, אם יקבע כי לאחר מותו של המנוח, הפוליסה שייכת למישהו אחר, אזי הנושים אינם יכולים לקבל עיקול על הפוליסה. נוצרה כאן בעצם תחרות כאשר הנושים טוענים כי העיקול קדם להעברת הזכויות למוטבים ואילו המוטבים טענו כי הזכות טרם עברה. שניהם צודקים אבל השאלה היא מה גובר?

החלטת בית המשפט

בית המשפט סקר החלטות קודמות של בתי המשפט בנושא זה. נמצא כי הדיון בנושא זה הינה צר מאוד, ויש רק החלטה אחת של בית המשפט המחוזי בנושא, החלטה שהייתה עליה ביקורת רבה מצד מלומדים שונים. על כן, בית המשפט קבע כי החלטתו נוגעת למקרה הספציפי בלבד שבו: א- קביעת המוטבים לא הייתה קביעה בלתי חוזרת. ב- בית המשפט מתייחס לעיקול בלבד ולא שיעבוד או המחאת זכויות.

הזכות לקבלת תגמולי הביטוח הינה של המוטב, קבע בית המשפט. זאת ניתן ללמוד מהגדרת המוטב בסעיף 1 בחוק חוזה ביטוח, ומלשון סעיף 12 לאותו החוק. במקרה של פוליסת ביטוח חיים, המוטב הינו המבוטח כל עוד הוא חי. לאחר שהוא מת, המוטב הינו מי שנקבע כמוטב תחתיו של המבוטח. כלומר, הזכות לקבלת תגמולי הביטוח כשהמבוטח מת היא כבר איננה של המבוטח, אלא של המוטב. ואם הזכות היא של המוטב, במקרה זה ילדיו של המנוח, אין הנושים יכולים לעקל זכות זו שכן אין היא זכותו של המנוח, שהוא זה שחייב להם.

נכון שהדבר מעורר קושי מסוים. הרי שהזכות שהייתה קודם של המבוטח כבר עוקלה. אלא שבית המשפט קובע כי עם מותו של המבוטח, הזכות שינתה בעלים, מזכות ששייכת למבוטח, היא נהייתה זכות ששייכת למוטבים. לכן העיקול שהיה מוטל על זכותו של המבוטח, אינה רלוונטית כבר משום שהזכות שינתה בעלים. לסיכום, בית המשפט פוסק כי הזכויות בפוליסת הביטוח של המנוח שייכות למוטבים, ילדיו של המנוח.