תביעה בגין ליקויים בבניה ואי התאמת מפרט

דרגו את המאמר

מפרט דירה לא מתאים למציאות – תביעה בגין ליקויי בניה

במעמד רכישת דירה שטרם נבנתה, או לחלופין, בתהליכי בנייה, מסתמך הרוכש על מפרט הדירה. המפרט, המצורף לרוב להסכם המכר, כולל את הפרטים הטכניים לגבי הדירה - גודל, ריצוף, ותכנון פנימי. לעיתים, המפרט לא תואם את הדירה במציאות. במצב כזה, בנייה שלא בהתאם למפרט נחשבת כהפרת חוזה והרוכש יכול להגיש תביעה כנגד הקבלן או מי מטעמו בטענה לליקויי בנייה ואי התאמות למפרט. משמע, הפרת חוזה.

במקרה דנן, התובעים רכשו דירה מידי הנתבעת. הנתבעת התחייבה למכור להם דירה בת 4.5 חדרים על פי מפרט שצורף להסכם המכר. התובעים טענו כי כאשר הם נכנסו לדירה הם גילו להפתעתם ליקויים רבים ואי התאמות למפרט. הנתבעות שלחו הודעה לצד ג', הקבלן, בטענה כי הוא היה אחראי לליקויים. הקבלן שלח גם הוא הודעה לצד ג', כנגד ספק המרצפות וספק האלומיניום, שהיו אחראים לחלק מהפגמים לטענתו.

טענות הצדדים

התובעים טענו כי עת נכנסו לדירה גילו ליקויים רבים בדירה. לטענתם, פנייתם לנתבעות לתקן את הליקויים נענתה רק לאחר שיחות רבות, אך התיקונים לא תוקנו במלואם. התובעים צירפו לתביעתם את חוות דעתו של מומחה מטעמם לפיה עלות התיקונים בדירה הייתה בסך של 49,660 ₪.

הנתבעות טענו כי התובעים היו חסרי תום לב, כאשר שטחו את טענותיהם תוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונן. לדידן, מדובר היה בליקויים שוליים אך התובעים לא חדלו מניסיונם לסחוט הטבות ובכך פעלו בחוסר תום לב. זאת ועוד, מומחה מטעם הנתבעות בדק את הליקויים הנטענים ומצא בדירה ליקויים מינוריים בלבד.

הקבלן טען כי הוא לא היה אחראי לליקויים שהתגלו בדירת התובעים וכי הוא עמד בכל התחייבויותיו כלפי הנתבעות, בנה את הדירה בהתאם להוראות ועל סמך תוכניות שהנתבעות סיפקו לו.

ספק המרצפות טען כי המרצפות שסופקו על ידו היו מאיכות מעולה ובהתאם לתקן הישראלי. לדידו, הליקויים היו תוצאה של עבודה רשלנית מטעם מי מהנתבעים אשר ביצע את עבודות הריצוף בפועל. ספק האלומיניום לא התגונן ולא הגיש סיכומים.

לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט לשם בדיקת הדירה ומתן חוות דעת. הוא קבע כי עלות כלל התיקונים בדירה עמדה על סך של 13,747 ₪.

השופטת פוסקת לפי חוות דעת המומחה

שופטת בית משפט שלום, יעל וילנר, שוכנעה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לטענתה, קביעות המומחה היו סבירות, הוגנות ועוגנו בחומר הראיות. השופטת סקרה את דרישות התובעים והנתבעות למול חוות דעת המומחה וקבעה כי:

בנוגע לדלת הכניסה הראשית לא היה צורך בתיקונים, וזאת לאור הפער המזערי של 3 ס"מ בין רוחב הדלת בפועל לבין רוחב הדלת כפי שצריך היה להיות. בנוגע לפינת חלון הממ"ד שהייתה חדה מהמותר, פרוזדור הכניסה שהיה צר מהמובטח במפרט, צינור הניקוז למכונת הכביסה שהיה צר מהתקן, בעיות אינסטלציה באסלה והיעדר פתח אוורור במחסן.

השופטת דרשה מהנתבעות לפצות את התובעים בגין תקלות אלו. כמו כן, השופטת נענתה לדרישת התובעים לקבל פיצוי עבור החלפת כל הריצוף בדירתם. לטענתם, היו פגמים באיכות הריצוף. המומחה קבע כי ב - 4 אריחים הופיעו סימני בועות שפגמו במרקם האריח. לדידו, תופעה זו לא הצדיקה את החלפת כלל הריצוף. מאידך, תופעה זו הייתה עלולה להתפשט לכלל הרצפות.

משכך, פסקה השופטת, התובעים זכאים להחלפת כל הריצוף ולפיצוי בגין פעולה זו. כמו כן, השופטת פסקה לתובעים פיצוי בגין ליקוי טיח וצביעה, סדקים מתחת לחלון, ליקויים בתריסים, ליקויי רטיבות וירידת ערך הדירה, בהתאם לחוות דעת המומחה.

לסיכום,

השופטת חייבה את הנתבעות, צד ג' והספקים השונים כל אחד לפי אחריותו, לשלם את הסכומים הבאים: סכום של 2,478 ₪ הושת על הנתבעות בגין התקנת אוורור במחסן ותיקון ליקוי מסדרון. סכום של 22,166 ₪ הושת על צד ג' בגין ירידת ערך הדירה, תיקוני אינסטלציה והחלפת צינורות, תיקון תריסים ותיקון סדקים.

ספק הרצפות חויב בהחלפת כל הריצוף בדירה בסך של 8,850 ₪ וספק האלומיניום חויב בפיצוי בגובה 1,180 ₪. סך כל הפיצויים עמד על 34,674 ₪ ובנוסף, חויבו הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.