דחיית תביעה להשתתפות עצמית עקב חוסר תום לב של חברת ביטוח

דרגו את המאמר

הרבה מהתביעות המגיעות לבתי המשפט עוסקות בבקשת המבוטח לקבל כספים המגיעים לו מחברת הביטוח. אולם, לעיתים, חברת הביטוח היא שתובעת את המבוטח בבקשה לתשלום חובות שונים. במקרה דנן, חברת הביטוח הגישה תביעה כספית לתשלום דמי השתתפות עצמית כנגד המבוטח.

טענות הצדדים

חברת הביטוח – התובעת, הנפיקה פוליסת ביטוח לנתבע. לטענתה, הנתבע לא שילם את דמי השתתפות העצמית וזאת לאחר שרכבו היה מעורב בתאונת דרכים. בעקבות התאונה שילמה התובעת למבטחת של צד ג' תשלומי שיבוב ולאור כך קמה חבות לנתבע לתשלום דמי השתתפות עצמית. התובעת פנתה לנתבע מספר פעמים על מנת שישלם את חובו אך הוא סירב.

הנתבע הודה כי היה מעורב בתאונת דרכים עם רכבו בעת שהיה מבוטח אצל התובעת. לטענתו, התובעת היא שהתנדבה לשלם את הפיצוי. זאת לאחר הכחשתו את הנזק והוראתו לתובעת שלא לשלם את תשלומי השיבוב במקרה של תביעה. למרות זאת, הודיעה התובעת לנתבע כי בכוונתה לפצות את חברת הביטוח של צד ג' ודרשה כי הנתבע יישא בדמי ההשתתפות העצמית. הנתבע הוסיף כי דרש לקבל את דו"ח השמאי עקב התאונה, תמונות הנזק והודעת נהגת הרכב צד ג' אך לא נענה. לטענתו, דבר זה מעורר תמיהות וחשד לחוסר ניקיון כפיים מצד התובעת.

דיון - דחיית תביעה על הסף, אימתי?

בית המשפט עיין בטענות הצדדים וקבע כי יש לסיים את ההליך על ידי דחיית התביעה על הסף מאחר ולתובעת לא קיימת כל עילת תביעה ולא ניתן לתקן פגם זה. בית המשפט סקר בהרחבה את הפגם של היעדר עילה כפי שמופיע בתקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה:

תביעה תדחה על הסף מחמת היעדר עילה, כאשר החסיר התובע עובדה מהותית ובלעדיה זכותו אינה זכות, או במקרה בו הוא מוכיח עובדות אלו אך הן אינן מקנות לו זכות ולא מטילות על הנתבע חובה מכוח חוק. עקרון זה בא לידי ביטוי בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך רשימת העילות שבתקנה אינה סגורה ובית המשפט רשאי להזדקק לעילה שאינה ברשימה.

זאת יעשה רק במקרים חריגים, בהם התובענה איננה ניתנת לתיקון. נושא שאלת מועד בדיקת קיום או היעדר עילה שנוי במחלוקת. יש הסבורים כי על הבדיקה להיערך בשלב הקדם משפט, אז בית המשפט יכול לסנן את התובענות, אך עליו לעשות זאת בזהירות יתרה על מנת שלא למנוע מהצדדים אפשרות גישה לערכאות שיפוטיות.

מן הכלל אל הפרט

התובעת טענה כי בהליך המשפטי שהתנהל בנושא התאונה עצמה, לא ניתן פסק דין לגופו של עניין מאחר ולא ניתן היה לקבוע של מי האחריות בעניין התאונה. אי לכך, שכרה התובעת את שירותיו של חוקר פרטי ולאחר מכן שולמו תשלומים לצד ג'. מנגד, הנתבע טען כי התובעת שילמה את התשלומים מבלי שנוהלה תביעה ולא הייתה כל עילה להפעלת הפוליסה בעקבות פסק הדין שניתן.

בית המשפט קיבל את עמדת הנתבע לפיה התשלומים לצד ג' נעשו שלא על פי פסק דין של בית משפט. בנוסף, לאחר עיון במסמכים שהוגשו מטעם התובעת, לא נמצא כל דו"ח חוקר אשר על פיו הוחלט לשלם ולדרוש מהנתבע השתתפות עצמית. אי הבאת דו"ח זה כראיה, פעל לרעת התובעת. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי מעיון בפסק הדין שניתן בעניין התאונה, עלה כי התביעה נדחתה שכן התובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא קמה חובת פיצוי.

בית המשפט הוסיף כי לאור המסמכים והסברי התובעת, עלה כי חברות הביטוח ערכו הליך של פשרה ביניהן ללא כל אישור או מעורבות מצד המבוטחים. אף לא נמצא הסבר מדוע שולמו הכספים בגין התאונה. לאור העובדה כי התובעת שילמה למבטחת צד ג' סכום כמעט זהה לסכום ההשתתפות העצמית הנדרש מהתובע, עלה חשש כי התובעת פעלה משיקולים זרים.

במסגרת שיקולים אלו, העדיפה התובעת את האינטרסים האישיים שלה כחברת ביטוח על פני חובת ההגינות כלפי הנתבע. רצונה להישאר ביחסים טובים עם חברת הביטוח צד ג' תוך גלגול אחריות כלפי המבוטח ללא נימוק ענייני או תשתית ראייתית, לא היה מקובל על בית המשפט.

לסיכום, בית המשפט קבע כי התובעת עשתה דין לעצמה בניגוד לבקשת הנתבע ולפסק הדין בעניין ללא כל הסבר משכנע. לכן, אין לה להלין אלא על עצמה. התביעה נדחתה והתובעת חויבה בתשלום הוצאות הנתבעים בסך של 1,800 ₪.