הכרה בזכות לפי חוק הנכים בגין פציעה בשריר למרות שהאיבר מתפקד, האמנם?

דרגו את המאמר

נכות בגין פגיעה בשריר ולא בתפקוד האיבר, האמנם?

בעקבות תאונה במהלך השירות הצבאי, נאלץ חייל לעבור ניתוח על שם אוונס. במהלך הניתוח עבר החייל טיפול במסגרתו נותק גיד הפרוניאוס הקצר ונעשה בו שימוש ליצור מעין רצועה ליציבות לטראלית של הקרסול. למעשה, גיד הפרוניאוס הקצר נותק, אך הפגיעה בקרסול לא נפגעה באופן ממשי וזאת בשל גיד הפרוניאוס הארוך. אי לכך, הוועדה הרפואית העליונה קבעה כי אין מקום לקבוע לתובע נכות בשל כריתת הגיד. התובע הגיש בעקבות כך ערעור לבית המשפט המחוזי.

      קראו עוד בתחום:

• בית המשפט הכיר בהחמרה בנקע בצבא ממנו סבלה מדריכת חי"ר

• נכות זמנית במקום צמיתה בעקבות אפשרות הקטנת הנזק על ידי ניתוח, האמנם?

• אי הכרה במחלת צליאק כמחלה אשר נגרמה בעקבות השירות הצבאי
• האם תרופות אותם נטל נכה צהל, לטיפול בהפרעה פסיכוטית, גרמו לסוכרת?

התובע טען כי הוא זכאי להכרה בנכותו גם בשל חיתוך הגיד הקצר. לדבריו, במקרה של פציעת שריר, יש לבדוק את רמת הפציעה ולא את רמת התפקוד כתוצאה ממנה. בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי טענתו של התובע אין לה על מה לסמוך, לא בחקיקה ולא בפסיקה.

הקשר בין פציעה לרמת תפקוד

על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959, נכות הינה איבוד כושר לפעול פעולה רגילה. דרגת נכות לפי חוק זה מאופיינת בהתאם למדידת כושר הפעולה באיבר. אי לכך, אין חשיבות למידת הפציעה של השריר באופן פרטני ויש לבחון את השפעתה על יכולת התפקוד בפועל. במילים אחרות – אין קורלציה ישירה בין מידת פציעתו של התובע בשריר מסוים, לבין ההגבלה התפקודית ממנה סובל התובע בגין פציעה זו.

הקשר בין הפציעה למגבלת התפקוד עומד אפוא על, בין השאר, חשיבות השריר לשם התפקוד הרגיל, אפשרות ביצוע הפעולה ללא עזרתו של שריר זה וכדומה. הפרשנות המתחייבת מכוח תכלית החקיקה היא כי תקנות הדנות בפגיעות שרירים מתייחסות למגבלת התנועה הנוצרת בגין הפגיעה.

כריתת הגיד אינה ככריתת טחול

ב"כ של החייל ניסה לטעון כי יש להשוות את המקרה של מרשו למקרה של כריתת אצבע או טחול. בית המשפט קבע כי למרות שבמקרים אלו תקנות הנכים מכירות בעצם הכריתה כנכות, אין לגזור למקרה זה גזרה שווה. נכות המוענקת לחייל בגין אובדן איבר מגלמת אפוא בתוכו את מגבלת התפקוד אשר נוצר כתוצאה מהאובדן. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, הועדה הרפואית ציינה כי שרירים אחרים נכנסים בנעליו של השריר הקטוע וממלאים עבודתו נאמנה. בסופו של היום, למרות ניתוק הגיד, האיבר פועל כתמול שלשום.

יתרה מכך, בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות רפואיות אשר הסמכות לקבלן ניתנה – על ידי המחוקק – לוועדות הרפואיות. "לא בכדי הפקיד המחוקק הפקיד את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. עוסקים אנו בסוגיה רפואית מובהקת ובית המשפט אינו ניחן במומחיות הדרושה על מנת לבחון אותה בעיני רופא", כתב השופט.

המערער אכן הציג בפני הועדה הרפואית מומחה רפואי מטעמו. עם זאת, חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם החייל, מן הסתם, איננה מחייבת את הוועדה הרפואית. "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה", נכתב בפסק הדין.