מועד שחרור מצה``ל במרכזה של מחלוקת בתביעה נגד קצין התגמולים

דרגו את המאמר

מחלוקת בנוגע לשחרור חיילת – נטל ההוכחה בתביעה נגד קצין התגמולים

סוגית נטל ההוכחה בתביעות כנגד קצין התגמולים הינה סוגיה ברת משמעות גדולה מבחינת בעלי הדין. נטל ההוכחה הינו "מכשול" משפטי אשר עומד בפניו של בעל דין כאשר הוא מעוניין כי טענותיו תתקבלנה. על מי יוטל נטל ההוכחה במקרה בו חיילת לקתה בלוקמיה במהלך השירות הצבאי, ונפטרה לאחר כשלוש שנים?

המערערת הינה אימה של צעירה אשר נפטרה מלוקמיה. המנוחה התגייסה לצה"ל בשנת 1994. כשנה וחצי לאחר גיוסה אובחנה המנוחה כלוקה בלוקמיה, הפרופיל הרפואי שלה הורד ל-21 וזאת בהתאם להחלטתה של ועדה רפואית לשינוי כושר בריאותי. המנוחה אושפזה בשל מחלתה בבית חולים בממפיס בארצות הברית, כאשר טיפוליה מומנו על ידי משרד הביטחון. לאחר פטירתה, הגישה אימה תביעה להכרת זכות לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950.

      קראו עוד בתחום:

• האם תשלום רטרואקטיבי בגין עיכוב ורשלנות בועדות רפואיות במשרד הביטחון?
• תאונת אימונים ברמת הגולן במהלך אימון של חטיבת גבעתי
• קיזוז תגמול נכה נצרך מקצין התגמולים בגין קבלת קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי
• הכרה בזכות לפי חוק הנכים בגין פציעה בשריר למרות שהאיבר מתפקד, האמנם?
• בית המשפט הכיר בהחמרה בנקע בצבא ממנו סבלה מדריכת חי"ר

קצין התגמולים דחה את התביעה וקבע כי אין קשר בין נסיבות פטירתה של הצעירה לבין תנאי שירותה על בסיס קבע בצה"ל. קצין התגמולים הסתמך בהחלטתו על חוות דעת רפואית מטעמו. אמה של המנוחה הגישה ערעור על החלטה זו וטענה כי מותה של בתה נגרם בעקבות תנאי שירותה בצה"ל. הועדה פיצלה את הדיון לשאלת נטל ההוכחה.

על מי מוטל נטל ההוכחה?

המחלוקת העיקרית הייתה האם המנוחה שוחררה מצה"ל בשנת 1997 כדין, או שמא שחרורה לא היה כדין ועל כן בעת פטירתה היא הייתה עדיין בשירות צבאי. סוגיה זו חשובה לשם קביעת נטל ההוכחה. חייל אשר נפגע במהלך השירות הצבאי, חזקה על תנאי השירות כי גרמו לפגיעה בו. אי לכך, במקרים אלו מוטל על כתפי קצין התגמולים הנטל לסתור טענות החייל. במידה והחייל טוען לאחר השירות כי התגלתה אצלו מחלה הנובעת משירותו הצבאי, מוטל עליו להוכיח את טענותיו ונטל ההוכחה מונח כתפיו.

המערערת טענה כי שחרורה של בתה נעשה שלא כדין. בערעורה, היא הסתמכה על שני מכתבים שהוצאו על ידי גורמים בצבא בזמן הטיפול במנוחה. כמו כן, המערערת הסתמכה על פקודות מטכ"ל אשר היו בתוקף בתקופה הרלבנטית. ראשית, המערערת הציגה מכתב מטעם סא"ל אשר קבעה כי יש להאריך את שירותה של המנוחה עד תום אשפוזה בר"מ 2. לאחר מכן, הציגה המערערת מכתב מטעם רמ"ד בו צוין כי אין לשחרר את בתה עד לסיום הטיפול הרפואי, וזאת בהתאם לפקודות מטכ"ל.

מנגד, קצין התגמולים טען כי שחרורה של המנוחה נעשה כדין והועדה אינה מוסמכת כלל לבטל החלטה לגבי שחרור מצה"ל. לטענתו, לא מדובר בסמכותו של קצין התגמולים. כמו כן, נטען כי המכתבים אשר הוצגו על ידי אם המנוחה הינם מכתבים פנימיים שלא הופנו למנוחה ואין בהם כדי לחייב את רשויות הצבא.

ועדת הערעורים קובעת - השחרור נעשה כדין

ועדת הערעורים קבעה כי המנוחה שוחררה כדין ועל כן הוטל נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי בין המוות לשירות על כתפי האם. הועדה קבעה כי התקופה המקסימאלית בה הייתה יכולה המנוחה להמשיך ולהתנדב בצבא לאחר אבחון מחלתה הינו 180 ימים. האם טענה כי בתה שוחררה בפועל כתשעה חודשים לאחר 180 ימים אלו ועל כן ניתן לראות בכך כי הצבא האריך את תקופת שירותה באופן אוטומטי. כמו כן, לטענת האם, מדובר בפקודות מטכ"ל אליהם הופנו המכתבים שהוצגו על ידה.

• התנהגות רעה וחמורה - תביעה נגד קצין התגמולים
• מחלה קונסטיטוציונאלית במסגרת תביעה נגד קצין התגמולים
• הכרה בנכות נפשית בצבא בגין הטרדה מינית בבסיס

הועדה טענה כי אין צורך לברר מדוע הוארכה התקופה מעבר להוראות המטכ"ל, תקופה בה "נהנתה" המנוחה ממימון הוצאותיה הרפואיות בחו"ל על ידי הצבא. המערערת ערערה על כך לבית המשפט המחוזי. לטענתה, הועדה הסתמכה על הוראות מטכ"ל שלא היו בתוקף בעת שירותה של בתה שכן הן נחקקו ארבע שנים לאחר שחרורה מצה"ל, ושלוש שנים לאחר פטירתה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי המנוחה השתחררה בניגוד לדין מצה"ל. ראשית, לא הוצגו פקודות מטכ"ל רלבנטיות ועל כן מכתבה של סא"ל אשר שימשה בעת כתיבת המכתב כעוזרת הפרקליט הצבאי לייעוץ ולחקיקה, חזקה עליו כי הוא משקף את המצב המשפטי באותה העת.

כמו כן, במכתב הפנתה סגן האלוף לפקודת מטכ"ל אשר לפיה שירותה של המנוחה היה מורה להיות מאורך כל תקופת אשפוזה בר"מ 2. קצין התגמולים לא הביא כל ראיה לסתור את האמור במכתבים הנ"ל. כמו כן, המשיב לא דאג להמציא את פקודת מטכ"ל המאוזכרת במכתב.

במהלך הערעור אותרו פקודות המטכ"ל הרלוונטיות והומצאו על ידי קצין התגמולים. בית המשפט קבע כי עיון בפקודות שהובאו העלה כי האמור בהן עולה בקנה אחד עם האמור במכתבה של סגן האלוף והן תומכות בטענותיה של המערערת לגבי שחרור בניגוד לדין. אי לכך, נקבע כי נטל ההוכחה לעניין העדר קשר סיבתי בין נסיבות מותה של המנוחה לבין השירות הצבאי יוטל על קצין התגמולים ולא על המערערת – אמה.