הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה שמקורה בשירות חריג במשטרה

דרגו את המאמר

תנאי שירות חריגים במשטרה גרמו לאוטם שריר הלב

על מנת להוכיח זכאות לקבלת תגמולים ממשרד הביטחון בגין נכות או פגיעה גופנית מסוימת, מוטל על הנפגע להוכיח נזק וקשר סיבתי. קרי, עליו להוכיח את קיומו של אירוע נזיקי אשר גרם לנזק הנטען. לא פעם, מכירות הוועדות הרפואיות בקיומו של נזק, אך דוחות את הקשר הסיבתי. זאת במיוחד במקרים בהם עלולים להיות גורמים שונים שהובילו לקרות הנזק. על קביעות אלו ניתן לערער לבית המשפט. כך היה בפסק דין דנא, אשר נידון בבית המשפט המחוזי בחיפה.

מדובר בערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, ראשיתו של הסיפור בשנת 1994, עת לקה המערער באוטם שרירי הלב ובעקבותיו פיתח מחלת טרשת עורקים. באותה העת, המערער שירת במשטרת ישראל. תביעתו של המערער נדחתה לראשונה בשנת 1995 ונקבע כי לא היה קשר סיבתי בין האוטם בשריר הלב וטרשת העורקים לבין תנאי השירות במשטרה.

      קראו עוד בתחום:

• בליין שיכור אשר הורשע בתקיפת שוטר יפצה את המותקף
• תלונה נגד שוטר בגין תקיפה הייתה תלונת שווא - פיצויים לשוטר
• האם שוטר יוכר כנכה שירותי הביטחון בגין סוכרת בה לקה לאחר רצח רבין?
• האם איומים של עבריינים על שוטר גרמו לאחרון ללקות בפוסט טראומה?

המערער ערער על קביעה זו לוועדת הערר לפי חוק הנכים. וועדת הערר קבעה כי תנאי שירותו של המערער לא היו חריגים ולא התרחשו אירועים אשר היו יכולים להחמיר את הפגיעה. במקביל, נבחנה השאלה האם היה קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין כאבי החזה בגינם אושפז המערער במהלך שנת 1994, או שמא היה מדובר בתחלואה שנבעה מעברו הרפואי.

בשנת 2003, הערעור נדחה באופן סופי ונקבע כי לא היה כל קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין פגיעות המערער. בנוסף, נקבע כי המערער לא הוכיח את קיומה של אסכולה רפואית שתמכה בקשר סיבתי בין מתח ועבודה תמידית תחת לחץ לבין מחלת המערער.

המערער טען כי בהחלטת הוועדה לעניין הקשר הסיבתי נפלה טעות. לדידו, גם אם לא הוכח אירוע חריג שגרם לאוטם, הרי שאופי שירותו במשטרה ותנאי השירות בהם עבד הם שגרמו למחלתו. משכך, טעות הוועדה באה לידי ביטוי בייחוס הפגיעה לגורמי הסיכון שהיו קיימים מלכתחילה אצל המערער. קצין התגמולים טען כי טענות המערער היו עובדתיות ולא משפטיות ולכן לא היה מקום לדון בהן. בנוסף, נטען שמכיוון שהערעור לא הוגש במועד הקבוע בחוק, פסק הדין הפך לחלוט.
 

דיון והכרעה - האם האירועים היו חריגים והאם התקיים קשר סיבתי?

ראשית, בית המשפט דחה את טענת קצין התגמולים באשר לחלוף מועד הגשת הערעור ונקבע כי פסק הדין לא הפך לחלוט. כלומר, הערעור הוגש בזכות. לאחר מכן, ניתן פירוט עובדתי רב אודות תיאור הופעת המחלה והנסיבות שקדמו להופעת האוטם. בעניין זה, בית המשפט לא מצא טעם ענייני שהצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אולם, השופטת הביעה ביקורת אודות החלטת הוועדה הרפואית שלא להכיר בחלק מהאירועים כ"חריגים". לדידה, האירועים שקדמו להופעת האוטם היו חריגים, גם אם לא תוארו כך במפורש על ידי המערער ולכן נקבע שבהחלטת הוועדה נפלה טעות. השופטת ציינה שסיווג האירוע כחריג לא היה בגדר שינוי קביעה עובדתית אלא משפטית ולכן נשמטה הקרקע תחת טענת קצין התגמולים לפיה אין ערכאת הערעור מוסמכת לדון בטענות המערער בשל אופיין העובדתי.

לאחר שנקבע כי האירוע שהתרחש טרם הופעת האוטם היה חריג, היה על בית המשפט לבחון האם הוא שגרם להופעת תסמיני המחלה. על מנת לקבוע מסמרות בעניין זה, השופטת חקרה את הרופאים המומחים מטעם שני הצדדים. המומחה מטעמו של המערער קבע כי היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, בעוד שהמומחה מטעם המשיב שלל זאת.

אוטם שריר הלב הוכר - טרשת העורקים לא

בעניין זה, אחת השופטות העדיפה את קביעתו של הרופא מטעם המערער אודות קיומו של קשר סיבתי בין האירועים. לאור האמור לעיל, היא הציעה לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין שניתן על ידי וועדת הערר, ולקבוע כי אוטם הלב בו לקה המערער ומחלת טרשת העורקים נגרמו בעת ועקב שירותו במשטרה. כנגד קביעה זו, עמדה חוות דעתם של שופטי הרוב אשר הסכימו כי האירוע אותו תיאר המערער אכן היה חריג והוא שגרם לאוטם הלב.

עם זאת, שופטי הרוב היו סבורים כי האוטם לא היה זה אשר גרם למחלת טרשת העורקים ממנה סבל המערער. יתרה מזאת, נקבע כי גם המערער עצמו לא ביקש להכיר בטרשת העורקים כפגימה שנגרמה לו עקב עבודתו. בהסתמך על חוות דעת רפואיות, בית המשפט קבע כי טרשת העורקים נבעה ממצב שלא היה קשור בשירותו של המערער במשטרה. למעשה, נקבע כי המחלה היא שיצרה מצב גופני מסוים שהוביל להתפתחות אירוע אוטם הלב.

האירוע החריג היה הגורם ההדק לאוטם השריר. כיוון שגורם זה נבע מתנאי שירותו של המערער במשטרה, הרי שהיה ראוי להכיר רק בפגיעה באוטם כפגימה שנגרמה למערער עקב שירותו. מכיוון שדעה זו הייתה דעת הרוב, הוחלט לקבל את הערעור ולקבוע כי המערער לקה באוטם שריר הלב עקב שירותו במשטרה, בניגוד להחלטת וועדת הערר.