ערעור על בדיקות וועדה רפואית עליונה במשרד הביטחון

דרגו את המאמר

דחיית ערעור על שיעור נכות קבועה עקב התפוצצות מוקש

כידוע, תאונות במהלך השירות הצבאי עלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לנפגע. לעיתים, בשל נזקים אלו, הנפגע פונה לוועדות קצין התגמולים במשרד הביטחון, וזאת על מנת "לזכות" בהכרה בפגיעתו בגין התאונה (וכתולדה מכך לקבוע אחוזי נכות ולקבל תגמולים). ועדות אלה יכולות לשלוח את הפונה לבדיקות בפני רופאים שונים, לקבוע החלטתן על סמך הממצאים הנ"ל.

לא פעם, הנפגע מערער על הקביעות בטענה כי נפל פגם בהתנהלות הוועדה, או שלא נערכו לו כל הבדיקות הנדרשות. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה דנן. מדובר במקרה בו אדם אשר נפגע ממוקש ערער על החלטת הועדה הרפואית העליונה של קצין התמולים במשרד הביטחון. במקרה זה, הוגש לבית משפט ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה שהכירה במערער כנכה צה"ל וקבעה לו נכות בשיעור של 58%.

הפציעה

המערער נפצע בשנת 1974 ברגליו לאחר שדרך על מוקש במסגרת שירותו הצבאי כחיל בחטיבת הצנחנים. כתוצאה מהפציעה, המערער סבל מפגיעה קשה ברגל שמאל. בעקבותיה נקטע חלק מרגלו. קטיעת הרגל הובילה לקיצור הגפה התחתונה בשיעור של 6.7 ס"מ. בשל קיצור זה, המערער נזקק להגבהה של נעליו באופן קבוע. בנוסף, הוא סבל מרסיסים ברגל ימין.

בשנת 1990, לטענת המערער, הוא החל לסבול מכאבים בברכיים. בשנת 1994, נוספו גם כאבי גב תחתון. בשנת 2000, וןעדה הרפואית דנה במצבו של המערער והכירה בנכותו של האחרון בברך ימין. למערער הוכרה נכות מוסבת שנבעה מנכותו הידועה. קביעה זו הייתה בהתאם להוראות התקנות. עקב קביעת אחוזי נכותו, המערער הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה וצירף את חוות דעתו של רופא אורטופד מומחה מטעמו. הוועדה העליונה התכנסה בשנת 2001 וקבעה כי ברך ימין של המערער הייתה בריאה, והנכות שנקבעה לו בהחלטה הקודמת שיקפה את מצבו כראוי. משכך, הערעור נדחה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט.

טיעוני הצדדים

המערער טען כי הבדיקה הקלינית שנערכה לו לא כללה בחינה של תסמונת פטלו פמורלית ולא צוין קיומו של רשרוש קל בברך ימין. זאת בניגוד לקביעות הרופא המומחה מטעמו, אשר כלל ממצאים אלו בחוות דעתו. המערער הוסיף שבמסגרת בדיקות הוועדה, הוא נשלח לרופא אחד בלבד ולכן נפל פגם בפעולת הוועדה. בנוסף, נטען כי ממצאי הבדיקות הוכתבו לפרוטוקול הוועדה באיחור והיה בכך כדי לעורר ספק אודות השמטת חלק מהנתונים ומהימנות ההחלטה.

מנגד, קצין התגמולים טען כי הבדיקות בוועדה היו תקינות והדיון כלל התייחסות לחוות דעתו של הרופא המומחה אשר נדחתה. בנוסף, נטען כי נערכו כל הבדיקות הנחוצות ולא היה זה מתפקידו של המערער לקבוע אילו בדיקות יש לערוך על מנת לקבוע מסקנות בעניינו. כמו כן, טענותיו של המערער אודות אופן פעולת הועדה נדחו מן הטעם שהן היו חסרות כל בסיס משפטי ועובדתי.

החלטה

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטת החליטה לדחות את הערעור. לדידה, טענותיו של המערער לא היו מבוססות. בעניין בדיקת התסמונת הפטלו פמורלית, הוכח כי בדיקה זו אכן נערכה למערער על ידי רופא הוועדה, גם אם שמה לא צוין במפורש. משום שתוצאות הבדיקה לא העלו כל ממצא פתולוגי, תסמונת זו נשללה על ידי הוועדה.

באשר לרשרושים בברך, נפסק כי הוועדה העליונה לא ציינה זאת מכיוון שלא מצאה תסמינים אלו. בסופו של דבר, נקבע כי הוועדה בדקה את המערער ביסודיות וביססה את ממצאיה לאחר עיון במסמכים הרפואיים, תוצאות הבדיקות, צילומי הרנטגן ומיפוי העצמות. בשל כך, לא נמצאה כל טעות בפועלת הוועדה ולכן הערעור נדחה.