האם החמרה במצב בריאותי של נכה צה``ל שנפגע בתאונת דרכים במילואים?

דרגו את המאמר

דחיית ערעור אודות קביעות אחוזי נכות על ידי ועדה רפואית

במקרים בהם אדם נפגע במהלך שירותו הצבאי, ונגרמת לו נכות בשיעור מסוים, עליו לפנות לקצין התגמולים במשרד הביטחון (וזאת במטרה לקבל קצבת נכות בגין הנזק). מטבע הדברים, נזקים גופניים אלה משפיעים על בריאותו של האדם במשך השנים ולעיתים ישנה החמרה במצבו הגופני.

אז, באפשרותו של הנפגע לשוב ולפנות לוועדה הרפואית על מנת להגדיל את שיעור נכותו ולקבל קצבת נכות גבוהה יותר. אולם, לעיתים, הוועדה לא מכירה בהחמרת הנזק ולא מעניקה פיצויים נוספים. כך היה במקרה זה. מדובר בנכה צה"ל אשר הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מטעם קצין התגמולים. הוועדה, טען המערער, קבעה כי לא הייתה קיימת אצלו נכות מוסבת בעמוד השדרה המותני, וזאת למרות שנכות כאמור הייתה מנת חלקו.

תאונת דרכים במילואים

ראשיתה של הפרשה בשנת 1967, עת המערער היה מעורב בתאונת דרכים במהלך שירות המילואים. המערער נפגע בעמוד השדרה וטופל בתרופות, פיזיותרפיה, דיקור ומנוחה. למרות הטיפולים, המערער המשיך לסבול מכאבים חוזרים ונשנים בצווארו ובגב התחתון. בשנת 1988, הוא עבר בדיקת E.M.G לגפיים העליונות והממצאים היו תקינים.

המערער המשיך להתלונן על כאבים וטען כי הם הקרינו על ידיו. כלומר, הוא החל לסבול מכאבים בעיקר ביד שמאל, וכן כאבי הגב התחתון אשר הקרינו על רגל שמאל. בשנת 1997, בוצעה בשנית בדיקת E.M.G לגפיים העליונות והממצאים הצביעו על נזק כרוני בשורש C5 מימין. כעבור שנה, המערער פנה לבית חולים בשל שיתוק שהופיע בידו השמאלית. הוא הופנה לבדיקות נוספות ונמצא כי הוא סבל מפריצת דיסק אחורית ופגיעות נוספות. בשל פגיעות אלו, המערער טופל בתרופות, פיזיותרפיה ובמרפאת כאב.

בשנת 1999, נקבעו למערער 27% אחוזי נכות על ידי ועדה רפואית מהדרג הראשון. כעבור שנה, בעקבות ערעורו, המערער הופיע בפני וועדה רפואית עליונה. בערעור זה המערער התבקש לעבור בדיקת E.M.G עדכנית. לאחר ביצוע הבדיקות, הוועדה קבעה כי לא היה מקום לקבל את הערעור אודות קביעת הוועדה הרפואית הראשונה. בהחלטתה נקבע כי הערעור נדחה וזאת משום שממצאי הבדיקות לא העידו על שינוי במצבו של המערער והנכות שנקבעה שיקפה את מצבו דאז.

הוועדה התכנסה במספר מועדים שונים והותירה על כנה את קביעת אחוזי הנכות. בשנת 2001, הועברה לוועדה חוות דעתו של רופא מטעמו של המערער שקבע כי מצבו של האחרון היה חמור משנקבע, והיה מקום להכיר באחוזי נכות גבוהים יותר. הוועדה הרפואית קבעה כי ממצאי הרופא כבר זכו להתייחסות בעבר ולא היה מקום לשנות את אחוזי הנכות.

טיעוני הצדדים

המערער טען כי בהחלטת הועדה הרפואית העליונה נפלו פגמים מהותיים ודיוניים. ראשית, נטען כי לא ניתנה לו הזדמנות להשיב למסמכים רפואיים שונים שלא הובאו לידיעתו. שנית, המערער טען כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון בפני הרכב הוועדה הרפואית לאחר שינוי הרכבה. שלישית, המערער הלין על כך ש"התייחסות הוועדה לחוות הדעת של הרופא מטעמו לא הייתה מנומקת, בניגוד לכללי המנהל התקין".

מנגד, קצין התגמולים טען כי הוועדה התייחסה בפירוט לחוות דעתו של המומחה מטעמו של המערער ונימקה את החלטותיה. "על כך ניתן כי היה ללמוד מפרוטוקול הוועדה", נטען בתשובת קצין התגמולים. בנוסף, קצין התגמולים קבע כי היו למערער שישה חודשים לצלם את המסמכים הרפואיים בהם היה מעוניין, למרות שהם נמסרו לו לאחר שהוא עצמו טופל על ידי רופא.

החלטה

לאחר בחינת טענות הצדדים, השופטת קבעה כי טענותיו של המערער לא היו מבוססות. נקבע כי הוועדה הרפואית העליונה דחתה את הערעור לאחר שעיינה בפירוט בחומר הרפואי שהוגש לה, כאשר למערער היה די זמן לברר מה היה תוכן המסמכים הרפואיים אותם ביקש לראות. בית המשפט פסק כי מסקנות הוועדה התבססו על בדיקות קליניות ועל בדיקת הדמיה. לכן, לא היה כל טעם להתערב בהחלטתה אודות אחוזי נכות המערער. משכך, הערעור נדחה בלי צו להוצאות.