ועדה רפואית בגין חשיפה לרעש בעוצמה גבוהה - שירות בסדנת חימוש

דרגו את המאמר

דחיית ערעור על החלטת הוועדה הרפואית שלא להכיר בטנטון

אחת מהשלכות של חשיפה לרעש בעוצמות גבוהות הינה פגיעה בשמיעה. פגיעה זו עלולה לבוא לידי ביטוי במספר רמות - החל מחירשות קלה, וכלה בצפצופים חוזרים ונשנים באוזניים. כאשר החשיפה לרעש מתרחשת במהלך השירות הצבאי ונגרם נזק, ייתכן והנפגע יוכל לנסות לתבוע את זכויותיו לפי חוק הנכים ולקבל תגמולים בגין הפגיעה. במקרים כגון דא, יהיה על הנפגע להוכיח כי אכן נגרם הנזק הנטען.

במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה משנת 2001, וזאת לאחר שהוועדה דחתה את ערעורו של המערער. הלה התגייס לצה"ל בשנת 1995 ונקבע לו פרופיל רפואי 97. המערער שירת בסדנת חימוש כבוחן ומריץ מנועי טנקים. לטענתו, במסגרת שירותו הצבאי הוא נחשף לרעש בעוצמות גבוהות אשר גרם לו לליקויים בשמיעה. לדבריו, הוא התלונן עוד במהלך שירותו הצבאי.

המערער הדגיש כי כבר במהלך שנת 1998 הוא נפסל מלשרת בתפקידו. לטענתו, עד לשחרורו, הוא הועסק כמחסנאי. בשנת 2000, המערער טען להפרעת שמיעה והגיש תביעה להכרת זכותו לתגמולים מכוח חוק הנכים. כעבור שנה, נקבעה למערער, על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון, נכות בשיעור של 1% עקב פגיעה בשמיעה, ללא טנטון קבוע. המערער השיג על קביעה זו וערער על ההחלטה בפני הוועדה הרפואית העליונה. לדיון בעניינו צורפה חוות דעת של רופא מטעמו. הוועדה הרפואית העליונה חלקה על קביעות הרופא המומחה ודחתה את הערעור. בשל כך, הוגש ערעור לבית המשפט.

טיעוני הצדדים

המערער טען כי למרות קביעת הוועדה, הוא סבל מליקויי שמיעה וטנטון תמידי. בנוסף, נטען כי על הוועדה הרפואית היה לבדוק את מצבו הרפואי במועד הערעור ולהתייחס לתלונותיו. כמו כן, נטען כי היה עליה לנמק את החלטתה על סמך תוצאות בדיקות שהוצגו בפניה, ולא רק על דברי המערער. המערער הוסיף כי טרם שירותו הצבאי הוא לא סבל מירידה בשמיעה והפגם התפתח בשל תנאי הרעש בהם היה מצוי במהלך שירותו. לכן, נטען, היה על הוועדה לייחס את כל תופעת הירידה בשמיעה לתנאי השירות ולא היה זה מתפקידה לקבוע את מהימנות תלונותיו. לסיכום, נטען כי החלטת הוועדה הביאה לקיפוח המערער, והותירה אותו ללא פיצוי ראוי.

לעומת זאת, קצין התגמולים טען כי הוועדה הרפואית הסתמכה בהחלטתה על הבדיקות הרפואיות, שתוצאותיהן היו מנוגדות לטענות המערער. יתרה מזאת, נטען כי המערער לא התלונן בפני הוועדה מדרג ראשון על טנטון קבוע אלא רק על צפצופים באוזן. לאור תלונה זאת, הרי שלא היה מדובר ממילא בטנטון קבוע. בנוסף, לאור אופי בעיית הטנטון, לא היה ניתן לבדוק זאת אובייקטיבית ולווועדה לא הייתה ברירה אלא להתרשם בעניין מתלונות המערער ומהימנותן.

דיון והחלטה - "צפופים בהיקף מספר פעמים ביום אינם טנטון קבוע"

בפתח הדיון צוין כי הערכת נכותו של המערער נעשתה על פי הוראת פרט 72 ג (2) לחוק הנכים. הוראה זו קובעת כי יינתנו 10% נכות בגין ליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים, בנוסף לליקוי שמיעה בתחום הדיבור, כאשר אלו מלווים בטנטון קבוע. עם זאת, כפי שעלה מפרוטוקול דיוני הוועדה בעניינו של המערער, הלה התלונן על צפצופים באוזן מספר פעמים ביום למשך מספר שניות רגעי. כלומר, בית המשפט פסק כי הוא כלל לא התלונן על טנטון קבוע.

לכן, נפסק כי לא היה מקום לקבוע אחוזי נכות בגין ליקוי זה, לא על ידי הוועדה מדרג ראשון ולא במסגרת הערעור והדיון שנערך בווועדה הרפואית העליונה. מנגד, בית המשפט קבע כי בקביעתה אודות ליקוי השמיעה, הוועדה הרפואית התבססה על שלוש בדיקות שמיעה שונות שנערכו למערער. כולן הצביעו על נזק תחושתי מועט, בתדירות נמוכה שלא הייתה אופיינית לחבלה אקוסטית. זאת בניגוד לטענת המערער כי סבל מחבלה שכזו.

לאור האמור לעיל, השופטת קבעה כי "הוועדה הרפואית ביססה את החלטותיה אודות אחוזי הנכות שניתנו למערער כיאות ועל פי החוק. קרי, באמצעות בדיקות שמיעה שנערכו ועל סמך דברי המערער עצמו, אשר היוו את הגורם החשוב והראשון לקבלת מידע. לכן, ההחלטה על דחיית הערעור, כפי שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית העליונה הייתה כדין. משכך, הוחלט גם על דחיית ערעור זה".