ערעור בנוגע להחלטת ועדה רפואית במשרד הביטחון שקבעה נכות זמנית

דרגו את המאמר

דחיית ערעור על הפסקת פיצויים בגין נכות זמנית

במקרים מסוימים, משרד הביטחון מכיר בנכות זמנית לנפגע. משמעות הדבר היא שמדובר במצב רפואי חולף כתוצאה מפגיעה או מחלה לא קבועה. לאחר סיום התקופה שנקצבה לנכות הזמנית, מוזמן הנפגע לוועדה רפואית על מנת להעריך את מצבו הנוכחי. לעיתים, לאחר זמן מה, מצבו של הנפגע מחמיר או להפך - משתפר. על פי ההערכה המחודשת, נקבעת לו קצבת נכות חדשה, אם בכלל. כך היה במקרה זה בו הוועדה הרפואית קבעה כי מצבו של המערער הוטב והופסקה קצבתו.

במקרה דנן, המערער נפגע במהלך שירותו הצבאי. הוא הוכר כנכה בשנת 2000, על ידי הוועדה הרפואית מטעם קצין התגמולים. הוועדה קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 30% למשך שנה. היא ביססה את החלטתה על הממצאים הרפואיים, שהצביעו על הפרעה נוירולוגית קלה. לכן, הוועדה הניחה כי מצבו של המערער ישתפר במשך הזמן.

האחרון חלק על קביעה זו והגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה, לו צורפה חוות הדעת של רופאה מומחית, שהעריכה את שיעור נכותו של המערער ב- 74.5%. במהלך שנת 2001 התכנסה הוועדה. נטען כי המערער נבדק ביסודיות וחוות דעתה של המומחית נבחנה אף היא. הוועדה ביקשה מהמערער לעבור בדיקת E.M.G והולכה עצבית בשתי הגפיים העליונות על מנת להעריך את שיעור נכותו. הלה לא השלים את הבדיקות וטען כי לא היה באפשרותו לבצען, לאור החרפת מצבו הרפואי.

על כן, הוועדה התכנסה שוב במהלך שנת 2002 וחזרה על דרישותיה בפני המערער, שביצע לאחר מכן את הבדיקות. אז, התכנסה הוועדה הרפואית העליונה בהרכב של חמישה רופאים והחליטה על הפניית המערער לבדיקה רפואית נוספת. לאחר שתוצאות בדיקה זו התקבלו, הוחלט לדחות את הערעור לאור העובדה שהממצאים לא העידו על נכות נוספת.

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה

המערער הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי שדחה את טענותיו. במהלך הליכי הערעור, תקופת נכותו הזמנית של המערער הגיעה לקיצה. אז, הוערכה נכותו של המערער מחדש ונקבעה לו נכות בשיעור של 5% בכל זרוע. גם על החלטה זו המערער הלין ופנה לוועדה הרפואית העליונה. האחרונה דנה בעניין ודחתה את הערעור, תוך קביעה כי אין לו יותר אחוזי נכות כלל. דחייה זו נעשתה טרם מתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי.

טיעוני הצדדים

ערעורו של המערער נגע להחלטת הוועדה הרפואית העליונה שקבעה כי אין לו יותר אחוזי נכות כלל. המערער טען כי היה על בית המשפט לפסול החלטה זו, בשל קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בבית המשפט המחוזי. בנוסף, נטען כי הקביעה לפיה המערער לא סבל לא יותר מנכות כלל לא הייתה בסמכותה של הוועדה הרפואית העליונה, אלא בסמכות קצין התגמולים. המערער הוסיף וטען כי הוא המשיך לסבול מנכותו ולכן בהחלטת הוועדה נפלה טעות.

מנגד, המשיב טען כי לוועדה הרפואית העליונה שדנה בעניין הייתה סמכות לאור העובדה שנכותו הזמנית של המערער, כפי שנקבע על ידי קצין התגמולים, הגיעה לקיצה. לכן, הוא הוזמן לוועדה הרפואית מהדרג הראשון, על מנת לקבוע את דרגת נכותו בשנית, וזאת על פי הוראות החוק.

נטען כי משום שהמערער ערער על קביעות וועדה זו, רכשה הוועדה הרפואית העליונה סמכות לדון בנושא. בנוסף, נטען כי הוועדה הרפואית רק ציינה את ממצאי הבדיקות ובעקבות זאת ניתנה החלטת קצין התגמולים, ששלל את נכותו של המערער. באשר לטענות אודות טעות בהחלטת הוועדה, המשיב טען כי בית המשפט המחוזי התייחס להחלטות וקבע כי הן ניתנו על בסיס בדיקה יסודית של המערער.

דיון והחלטה

השופט הבהיר כי את טענות המערער היה ניתן לחלק לשניים. טענתו הראשונה התמקדה בפסלות ההליך לאור קיומו של הליך שיפוטי תלוי ועומד. הטענה השנייה נגעה לחוסר סמכותה של הוועדה הרפואית העליונה לקבוע את הפסקת נכותו של המערער.

באשר לטענה הראשונה, השופט קבע שגם אם החלטת הוועדה הרפואית הייתה מביאה לסתירת הערעור, הרי האחרון נדחה ממילא. כלומר, הטענה בדבר קיומם של שני הליכים שיפוטיים במקביל באותו נושא נותרה תיאורטית בלבד. באשר לטענתו השנייה, השופט לא מצא כל פגם באופן פעולת הוועדה והפעלת סמכותה. נקבע כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות החוק וקצין התגמולים, ותחת פיקוחו. השופט קבע כי הוועדה מלאה את שהוטל עליה – בחנה את הממצאים, שמעה את המערער והסיקה מסקנות אודות מצבו הרפואי על סמך הנתונים. לכן, לאור כל האמור לעיל, השופט דחה את הערעור.