ערעור כנגד ועדה רפואית עליונה בעקבות אי התחשבות בתקנות רלבנטיות

דרגו את המאמר

קבלה חלקית של ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה

נפגעים אשר אינם משלימים עם קביעותיו של קצין התגמולים רשאים להגיש ערעור על החלטת הוועדות לבית המשפט. עם זאת, על פי החוק, ערכאת הערעור מתערבת בממצאי הועדות הרפואיות רק כאשר מדובר בשאלות משפטיות. לא פעם, ערעורים על החלטות הועדות הרפואיות נדחים משום שהם אינם מעלים שאלות מסוג זה, אלא שאלות עובדתיות או רפואיות.

לחלופין, המשיבים לערעור מנסים לטעון לדחיית הערעור מן הטעם הנ"ל. לעיתים, בית המשפט מחליט כי למרות טענות המשיב, לא מדובר בשאלה רפואית אלא שאלה משפטית טהורה, כגון חובת ההנמקה או החלת התקנה הנכונה. כך היה למשל בפסק דין דנא, שנידון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה וזאת לאחר שזו דחתה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון בעניינה של המערערת. במרכז הפרשה עמדה המערערת, אשר נולדה בשנת 1946 ושרתה במשטרת ישראל משנת 1973 ועד שנת 2001.

לאחר השחרור, השוטרת פנתה לקצין התגמולים על מנת לקבל הכרה כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959. המערערת טענה כי היא סבלה מסכרת, תעוקת חזה שהובילה להגבלה בפעולות יומיומיות, הגבלה בתנועות עמוד השדרה, חבלה אקוסטית ללא טנטון ולופוס עורי. טענותיה נדונו מספר פעמים בועדות רפואיות ונדחו. הערעור הוגש על החלטת הוועדה הרפואיות העליונה ממאי 2005.

טיעוני הצדדים

המערערת ציינה כי בשנת 1986 היא הוכרה כנכה בגין מחלת לופוס עורי. שיעור הנכות שנקבע לה היה 20%, בהתאם לפרט 81(ה) בתקנות. עם זאת, בשנת 1999 שונתה התקנה. בעקבות התיקון, הוספה דרגת חומרה שהוגדרה כ"ניכרת" ולצידה נקבעה נכות בשיעור של 20%. בנוסף, לטענתה, לצד הפגימה שהוגדרה כ"קשה" נקבעו 30% נכות. לטענת המערערת, לאור העובדה שמצבה לא השתפר במרוצת השנים, הרי שעל פי הסיווג החדש, היא הייתה זכאית לנכות בשיעור של 30%.

לעניין הטנטון, הוועדה הרפואית דחתה את טענות המערערת בנימוק שאין היא סובלת מפגימה זו. אולם, המערערת טענה כי בפרוטוקול הבדיקה הרפואית הראשונה שנערכה לה, צוין במפורש כי היא סבלה מטנטון קבוע.

בעניין טענותיה של המערערת אודות הפגימה בעמוד השדרה, נטען כי תוצאות בדיקת הסי.טי שנערכה הצביעו על קיומו של ממצא אובייקטיבי. אולם, המערערת טענה שהוועדה הסתמכה בהחלטתה על תוצאות הבדיקה הקלינית, ששללה ממצאים בעניין זה. לדעת המערערת, מסקנה זו הייתה מנוגדת לממצאים שצוינו על ידי חברי הוועדה בפרוטוקול. יתרה מזאת, נטען כי תוצאות בדיקת הסי.טי והנטען בפרוטוקול עמדו בסתירה למסקנה הסופית של הוועדה לפיה המגבלה בגין פגימה זו הייתה מזערית.

המשיב התנגד לטענות המערערת. להשקפתו, החלטות הוועדה היו מבוססות ונבעו ממסקנות רפואיות שהוסקו על סמך הבדיקות. לכן, נטען כי לא היה מקום להתערבות בית המשפט שכן לא היה מדובר בשאלה משפטית אלא עובדתית רפואית.

דיון והכרעה - הוועדה לא התייחסה לשינויים בחוק

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטת החליטה לקבל את הערעור. השופטת קבעה כי הוועדה הרפואית כלל לא התייחסה לתיקון החוק שהשפיע על שיעור הנכות שנקבע למערערת בגין מחלת העור, אלא הסתפקה בתיאור הממצאים באופן כללי. לשיטת השופטת, מתיקון הפרט עלה כי מתקין התקנות סבר שמידת ההגבלה התפקודית שגרמה הפגימה בדרגתה הקשה, גבוהה משיעור הנכות שנקבעה טרם התיקון.

לכן, נפסק שמאחר שהוועדה לא מצאה כי חל שינוי לטובה במצבה של המערערת, היה עליה לקבוע את שיעור הנכות בהתאם לתיקון. בנסיבות אלו, השופטת קבעה שהיה מדובר בשאלה משפטית מהותית, בה היה על בית המשפט להתערב עליה. לכן, היא ביטלה את החלטת הוועדה הרפואית בעניין.

עם זאת, לעניין הפגימה בעמוד השדרה, השופטת קבעה שהוועדה הרפואית ביססה את החלטתה על מכלול הנתונים הרפואיים ולא היה מקום להתערב בשיקול דעתה. באשר לטנטון, השופטת לא מצאה הנמקה והסבר מספק בדברי הוועדה לסיבת דחיית טענות המערערת בעניין. כלומר, הוועדה כלל לא סיפקה בסיס עובדתי רפואי למסקנתה. לכן, השופטת החליטה לקבל את הערעור גם בעניין זה. לבסוף, היא הורתה על החזרת הדיון בעניינה של המערערת לוועדה הרפואית, אך בהרכב שונה, תוך מתן החלטה מנומקת בעניינה.