נכות מוסבת בעמוד השדרה בעקבות נכות עיקרית שנבעה מכריתת איבר

דרגו את המאמר

קבלת ערעור להכרה בנכות מוסבת כתוצאה מקטיעת יד

פגיעות נזיקיות לעיתים מסתיימות בכריתת איבר. אז, מוכרים אחוזי נכות שונים בגין ההליך. לא פעם, בעקבות הכריתה מתפתחות פגיעות נוספות, לא פחות חמורות. במקרים אלו, ניתן לפנות לוועדה רפואית על מנת להכיר בפגיעות אלו כנכות מוסבת. קרי, נכות אשר נגרמה עקב הפגיעה המקורית. כאשר ההכרה בנכות היא בשיעור נמוך מהמתבקש, ניתן להגיש ערעור על ההחלטה ואף לפנות לבית המשפט. כך היה בפסק דין דנן, אשר נידון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

במקרה זה, המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה משנת 2001 שניתנה בעניינו. תחילת הפרשה הייתה בשנת 1968, לאחר שמהערער נפצע מפגיעת פגז. עקב הפציעה, נקטעה ידו הימנית מתחת לכתף. כעבור שנה, הוועדה הרפואית קבעה למערער נכות בשיעור של 85%. בשנת 2000, המערער פנה בתביעה להכיר בנכות מוסבת בעמוד השדרה.

לטענתו, היה קיים קשר בין הנכות שהוכרה לו בעבר לבין כאביו בעמוד השדרה. בשנת 2001, התכנסה וועדה רפואית והכירה בנכות מוסבת בשיעור של 10% בגין הפגימה בעמוד השדרה. יש לציין כי המערער ביקש להכיר בכאביו בעמוד השדרה המותני והצווארי כנכות מוסבת. אולם, הוועדה קבעה כי הנכות בעמוד השדרה המותני לא הייתה קשורה לנכות המוכרת. על החלטה זו ערער המערער לוועדה הרפואית העליונה וצירף את חוות דעתו של מומחה רפואי מטעמו. הוועדה העליונה התכנסה במהלך שנת 2001 ודחתה את הערעור. על כך, הוגש הערעור דנן לבית המשפט.

טיעוני הצדדים

המערער טען כי בהחלטת הוועדה הרפואה העליונה נפלה טעות עת הגדירה את נכותו בעמוד השדרה המותני ככאבים כרוניים ללא ממצא אובייקטיבי. לדידו, ממצאים אלו נמצאו בצילום עמוד השדרה, שהראה שינויים ניוונים. באשר לעמוד השדרה הצווארי, המערער טען כי גם בהחלטה זו נפלה טעות שכן לא היה מדובר בהגבלה קלה, כפי שנקבע. אלא, המערער טען כי הנכות גרמה לו להגבלה קשה.

מנגד, המשיב טען שהוועדה הרפואית מדרג ראשון מצאה הגבלה קלה בלבד בעמוד השדרה הצווארי ולכן החלטה זו נותרה על כנה. לעניין עמוד השדרה המותני, כלל לא נמצאו ממצאים רפואיים בבדיקות. למרות זאת, הוחלט להכיר בנכות בשיעור 1% בגין הכאבים עליהם התלונן המערער. לדעת המשיב, נסיבות אלו הצביעו על כך שלא היה מקום לקבל את הערעור.

דיון והחלטה

השופטת קבעה בעניין הנכות בגין עמוד השדרה הצווארי, הוועדה הרפואית העליונה קיבלה כדין את קביעות הוועדה הרפואית מדרג ראשון. לכן, לא היה מקום להתערב בהחלטותיה וממצאי הבדיקות שנערכו למערער על ידי הוועדה הרפואית העליונה עלו בקנה אחד עם אחוזי הנכות שנקבעו. מנגד, הוועדה הרפואית העליונה קבעה למערער נכות בשיעור של 1% בגין כאבים כרוניים בעמוד השדרה המותני.

השופטת ציינה שלא היה ברור מדוע נקבעה נכות זו שכן, לא נמצאו ממצאים שהעידו על פגיעה אורגנית או הגבלת תנועות. נפסק כי קביעה זו של הוועדה לא עלתה בקנה אחד עם ממצאי הוועדה הרפואית מדרג ראשון ועם צילומי הרנטגן. בנוסף, הוועדה לא נימקה ופירטה מדוע בחרה להעניק למערער נכות זו, חרף הממצאים. לאור האמור לעיל, השופטת סברה שיש להחזיר את התיק לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק בשנית את המערער ותחליט בעניין נכותו. בסופו של דבר, ערעורו של המערער התקבל לעניין עמוד השדרה המותני והתיק הוחזר לוועדה הרפואית העליונה על מנת לקבוע אחוזי נכות.