אובדן שיניים בעקבות סוכרת - הכרה בנכות מוסבת על ידי משרד הביטחון

דרגו את המאמר

נכה צה"ל בגין סכרת והפרעה בזקפה

סכרת הינה מחלה המאופיינת בחוסר ייצור אינסולין בגוף. לחלופין, מדובר במצב בו הגוף מייצר אינסולין פגום, בו לא ניתן לעשות שימוש. המחלה נפוצה בקרב כלל האוכלוסייה, והגורמים לה מגוונים, החל מנטייה גנטית וכלה בעודף משקל. דוגמא לתביעה להכרה בנכות בגין תופעות הלוואי של מחלה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

במקרה זה, המערער הוכר כנכה צה"ל עקב סכרת, אבדן השיניים בפה והפרעה בזקפה. מחלת הסכרת הופיעה במהלך שנת 1987, עת שירת המערער בצבא הגנה לישראל. הסכרת הוכרה כמחלה שפרצה תוך כדי ועקב השירות והנכות שהוכרה בגינה הייתה בשיעור של 40%. בנוסף, הוכר הקשר בין הנכות לבין אין אונות. קרי, נכות מוסבת.

שיעור נכות זו הוערך בכ-10%. כמו כן, המערער ביקש להכיר באובדן השיניים כתוצאה מהטיפול באינסולין, כנכות מוסבת נוספת. הוועדה הרפואית שדנה בבקשת המערער דחתה את הטענה כי הסכרת גרמה לאובדן השיניים. עם זאת, הוועדה הכירה בכך שמחלת הסכרת החמירה את מצב שיני המערער ולאחרון נקבעו 5% נכות בין אובדן השיניים, כנכות מוסבת.
 

המערער ערער על החלטה זו לועדה הרפואית העליונה. הערעור נדחה ונקבע כי החלטת הועדה הרפואית הראשונה הייתה נכונה. קרי, ניתן היה לשער שהמערער סבל מבעיית רפואית בפה עוד טרם המחלה, והאינסולין רק החמיר את נשירת השיניים.

טיעוני הצדדים

לטענת המערער, טרם גילוי מחלת הסכרת הוא לא סבל מבעיות בריאותיות, לרבות מחלת שיניים ופה. לכן, לטענתו, מצב שיניו נגרם עקב מחלת הסכרת. קרי, על הועדה היה להכיר בקשר של "גרימה" ולא "החמרה". זאת ועוד, נטען כי הועדה הרפואית לא מצאה כל גורם רפואי אחר שהיה יכול לגרום לנשירת השיניים ולכן היה עליה להגיע למסקנה כי הפגימה נגרמה בשל הטיפול באינסולין.
מנגד, המשיב טען כי הערעור התבסס על קביעות רפואיות עובדתיות ומשכך, היה חסר בסיס.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת החליטה לדחות את הערעור. לשיטתה, המערער לא הוכיח כי הסכרת היא שגרמה לאובדן השיניים. כלומר, הוא לא עמד בנטל הוכחת הקשר הסיבתי שרבץ עליו. לפסיקת השופטת, על המערער היה להציג חוות דעת רפואיות שתתמוך בטענותיו ולא היה די בהעלאת טענות בעלמא. בהיעדר חוות דעת, או כל ממצא רפואי אחר שתמך בטענות המערער, השופטת החליטה לקבל את קביעת הועדה הרפואית, לפיה מחלת הסכרת גרמה להחמרה של בעיית השיניים, ולא מעבר. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.