הכרה בנכות נפשית לאחר ליל הגלשונים

דרגו את המאמר

נכות נפשית בגין ליל הגלשונים

בית המשפט נדרש לבחון את זכאותו של חייל משוחרר אשר היה נוכח בליל הגלשונים המפורסם, להכרה מכוח חוק הנכים בגין נכות נפשית ממנה הוא סובל מזה כ-25 שנה. המערער, יליד 1966, התגייס בתור לוחם בפרופיל 97 בשנת 1985. במהלך שירותו בתור לוחם חי"ר, נחשף המערער לחדירת מחבל לבסיס באירוע אשר ידוע בתור לילה הגלשונים. המחבל ירה צרורות לכל עבר ולנגד עיניו של המערער נהרגו חמישה מחבריו, כולל מפקדו.

המערער טען כי מאז האירוע החל הוא לסבול מחרדות, דיכאונות, זיכרונות קשים והרגשת חוסר אונים. כמו כן, במשך שנים האשים את עצמו בדבר האירוע ואף פחד לדבר על כך עם זרים.לטענתו, נותר הוא כיום ללא השכלה, ללא פרנסה וללא מקצוע.

      קראו עוד בתחום:

• משרד הביטחון יכיר בחיילת אשר נאנסה במהלך שירותה כנכת צה"ל
• תביעה להכרה בנכות נפשית ממשרד הביטחון בעקבות סיוטים
• הלם קרב - מהו?
• הקשר בין השרות הצבאי למחלות נפש

כמו כן, לדבריו אין לו כל חיי חברה וכל עול הפרנסה מוטל על אשתו ואחיו המסייעים לו. שש שנים לאחר השחרור, שוחרר המערער גם משירות המילואים על בסיס סעיף נפשי. היות וסבל ההדחקה בער במערער במשך שנים, טופל הוא במרפאה מטעם קופת חולים בישוב שבו גר ושם אף אובחן ואושפז שלוש פעמים בגין התקפי חרדה.

משרד הביטחון מכיר בפגיעה החל ממועד הגשת התביעה

בשנת 2005, כעשרים שנה לאחר לילה הגלשונים, משרד הביטחון שלח את המערער לטיפול פסיכולוגי ובמאי 2005 הגיש האחרון תביעה לקצין התגמולים להכרה בזכות נכות. קצין התגמולים הפנה את המערער לבדיקה פסיכיאטרית מטעמו. במסגרת בדיקה זו נקבע כי המערער סובל מחבלה פוסט טראומתית אשר נגרמה כתוצאה מליל הגלשונים.

כמו כן, נקבע כי המערער החל לסבול מעצבנות יתר והתקפי חרדה מיד ובתכוף לאירוע. בעקבות תוצאות הבדיקה, הכיר קצין התגמולים באחריות ל-50% מפגיעתו של המערער מיום הגשת התביעה. המערער הגיש ערעור על כך לבית המשפט וטען כי יש להכיר בנכותו החל מיום שחרורו.

הזכות הרטרואקטיבית להכרה בפגיעה נפשית

בתי המשפט כבר הבחינו בעבר לענין החלת הזכות לעבר, בין אלה הלוקים בנכות נפשית, לבין אלו הלוקים בנכות רגילה באספקט של מועד הגשת התביעה, זאת הואיל וההחלטה להגיש תביעה כרוכה ביסוד הברירה הניתנת לנכה.

הלכה פסוקה היא כי בעוד נכה בגופו אך בריא בנפשו יודע (או חזקה עליו שיודע) על זכותו להגיש תביעה לתגמולים, אין כן דינו של מי שהוא נכה בנפשו, שיסוד הברירה לא נתקיים בעניינו.

דומה העניין לחוסר היכולת של הנכה הנפשי לדאוג לענייניו בסעיף 11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (סעיף הקובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו שהתובע היה חולה נפש ולא היה עליו אפוטרופוס).

סעיף 18(ו) לחוק הנכים מרחיב את שיקול דעתו של קצין תגמולים להעניק לנכים בתחום הנפשי זכויות גם לתאריך שקודם להגשת התביעה. על פי סעיף זה, כשמדובר במחלת נפש בגינה הוגשה תביעה לקצין תגמולים באחור, על קצין התגמולים למלא אחרי הוראת הסעיף ולשקול תשלום לנכה ממועד שחרורו ולא מיום הגשת התביעה.

השופטים מכירים בנכותו של המערער מיום האירוע

"מבחינה משפטית לא מצאנו הוראה בדין המחייבת את המערער לפנות בנפרד ולבקש הכרה רטרואקטיבית בה גם יסביר מדוע לא פנה במועדים הרגילים שבחוק. גישת משרד הביטחון, לפיה זוהי דרך המלך, היא גישה אפשרית, אך איננה בגדר אפשרות יחידה. שעה שקיימות אפשרויות פרשניות שונות, יש לטעמנו להעדיף, מבחינת מדיניות משפטית, את זו שתיטיב עם הנכה", נכתב בפסק הדין.

      קראו גם:

• זכאות לזכויות לאלמנת מתנדב משמר אזרחי
• מחלת קרוהן - האם קשר סיבתי לשירות הצבאי
• האם כתב אישום פלילי נגד מפקדים בכירים בגין מוות של טירון דובדבן?
• האם צלילות בקישון גרמו לתשישות כרונית?

השופטים קבעו כי לפי חוות דעת הפסיכיאטר שהוגשה מטעם המערער, סובל האחרון מ-PTSD ממושכת וקשה. כמו כן, ניכר כי הקושי של המערער בגין מחלה זו התבטא בתחום האישי, הבינאישי, הקוגניטיבי ובזוגיות (כשמצבו הלך והחמיר עם השנים). תגובת הקרב החלה ב"ליל הגלשונים" והתקבעה מאחר ולא טופלה.

בפסק הדין נכתב עוד כי בשל אופייה של הפגיעה, המערער כלל לא היה מודע לקיומה במשך שנים רבות. כמו כן, אין להאשים את המערער בגין אי איתור האבחנה או בטיפול המאוחר לא זכה בגין תגובת הקרב. "מכל הטעמים לעיל, כשלעצמם ובהצטברותם אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי נכותו של המערער החלה ביום שחרורו מהצבא (משירות סדיר) וכי הוא זכאי לקבל תגמולים רטרואקטיבים מאותו יום", סיכמו השופטים את פסק הדין.