פסק דין העוסק במבחנים להכרה במי שהתאבד עקב השירות

דרגו את המאמר

פסק דין העוסק במבחנים להכרה במי שהתאבד עקב השירות

חוק משפחות חיילים שנספחו במערכה מסדיר את המצב בו משפחות של משרתים בכוחות הביטחון יזכו לתגמולים בעקבות מותו של בן משפחתם. חוק זה חל גם על מי שמשרת בשירות בתי הסוהר. כאשר המשרת בכוחות הביטחון מת במערכה או בתאונה שהתרחשה בזמן שירותו, בדרך כלל לא מתעוררת שאלת הזכאות לתגמול עבור המשפחות. אבל, במקרה של התאבדות, הנושא הופך להיות מורכב יותר.

על פי עובדות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אדם ששירת בשירות בתי הסוהר במשך 23 שנה, ניסה להתאבד. הוא נפצע עקב ניסיון ההתאבדות ונפטר לאחר 20 יום. במהלך אשפוזו, הוא הכתיב מכתב לאחות בית החולים, ובו הוא טוען כי התאבד בגלל יחסו של מנהל בית הסוהר. המנוח טען כי התנכלו לו. נוסף לכך, הוא טען שהוא ביקש לשוחח עם מנהל בית הסוהר ערב לפני התאבדותו, אבל זה סירב.

לאחר מותו של האיש, אלמנתו פנתה לקצין התגמולים על מנת שבעלה יוכר כמי שנפגע במהלך שירותו, עקב היחסים הקשים במקום שירותו. תביעתה נדחתה ונקבע כי המנוח התאבד בגלל סיבות אישיות. למנוח היה חוב של 180,000 ₪ לביטוח הלאומי, ומנהל בית הסוהר סירב לחתום על אישור כוזב למס הכנסה שהיה פוטר את המנוח מחוב זה. אלמנתו ערערה בפני בית המשפט המחוזי.

האם ההתאבדות הייתה "עקב השירות"?

השאלה שהתעוררה במקרה זה נגעה למשמעות של הביטוי "עקב שירותו". כלומר, כדי לקבל את התגמולים, יש להוכיח כי המנוח נפגע בשל שירותו. למעשה, בית המשפט נדרש לדון בשאלה, האם מתקיים במקרה זה קשר סיבתי בין שירותו של המנוח, לבין התאבדותו. שאלת הקשר הסיבתי מורכבת ממספר שאלות משנה: א- האם מתקיים קשר סיבתי-עובדתי? ב- האם מתקיים קשר סיבתי-משפטי-סובייקטיבי? ג- האם מתקיים קשר סיבתי-משפטי-אובייקטיבי?

קשר סיבתי-עובדתי
כאן בוחנים האם אירוע כלשהו שהתרחש עקב השירות היה הגורם או אחד הגורמים לתוצאה? במקרה זה, גם המומחה מטעם משרד הביטחון טען כי יחסו של הממונה על המנוח, היה אחד הגורמים שהביאו למותו. עובדה זו הספיקה לביסוס קשר סיבתי זה.
 

קשר סיבתי-משפטי
בשלב זה, בית המשפט בוחן האם בנוסף לקשר הסיבתי העובדתי, ראוי מבחינה משפטית להכיר בקשר סיבתי זה. הבחינה נעשית בשני מישורים. במישור הראשון, בודקים האם מבחינה סובייקטיבית, מנקודת מבטו של המנוח הספציפי, התנהגותם של הממונים עליו גרמה לכך שהוא התאבד? במקרה זה, הוועדה שבחנה את התאבדותו של המנוח, קבעה כי הייתה לו רגישות סובייקטיבית ליחס הממונים עליו. ניתן להסתמך בעיקר על המכתב אותו השאיר המנוח, ממנו למדים על הרגישות הסובייקטיבית שהייתה לו כלפי יחס הממונים עליו.

במישור השני, בודקים האם מבחינה אובייקטיבית, מנקודת מבטו של הצופה מהצד, התנהגות הממונים גרמה להתאבדותו של המנוח? בשאלה זו הייתה מחלוקת בין שופטי בית המשפט המחוזי. דעת הרוב מציינת כי דו"ח הוועדה שבדקה את ההתאבדות,קבעה כי למנוח היו בעיות אישיות רבות. למנוח היה סכסוך ממושך עם אשתו לאחר שזו בגדה בו עם סוהר אחר. המנוח תפס אותם "על חם" והביע כוונה לפוצץ את ביתו של הסוהר.

נוסף על כך, ביום שהוא ירה בעצמו, הוא איים להתאבד בפניה של אשתו לפני שעזב את הבית. אשתו לא התייחסה כלל לאיום זה, וזה כנראה הכעיס אותו עוד יותר, מבחינה אישית. לכל זאת, ניתן להוסיף את החוב שלו לביטוח לאומי, שעמד על סך 180,000 ₪. עמדת הרוב התייחסה גם לכך שאשתו של המנוח לא הגישה תצהיר, וזאת כנראה במטרה למנוע את חקירתה. נראה כי היא ידעה כי אם תיחקר על יחסיה עם בעלה, הדבר יצור רושם אשר עלול לפגוע, בטענה כי הסיבה להתאבדות הייתה יחס הממונים לבעלה.

לסיכום, תביעתה של אלמנת המנוח לקבלת תגמולים נדחתה. למרות זאת, פסק דין זה התקבל תוך חילוקי דעות בין השופטים, ולכן נראה כי בכל מקרה אחר של התאבדות, יש לבחון את נסיבותיו הספציפיות של המקרה.