האם פיצויים לילד שנפגע במהלך משחק?

דרגו את המאמר

פציעה במהלך משחק בין ילדים – האם פיצויים?

ת"א 22090-08

ילדים עלולים להיפצע בזמן שהם משחקים ברחוב עם חבריהם. לעיתים, תאונות ילדים אלה מקימות עילה לילד לתבוע פיצויים מגורמים שונים. עם זאת, הגשת תביעה כאמור איננה מבטיחה פיצויים בכל מקרה (גם כאשר הנזקים אשר נגרמו לילד הינו קשים וחמורים). להלן דוגמא למקרה בו ילד איבד את עינו בגין משחק ילדים. בעקבות המקרה הוגשה תביעה, אך תביעה זו נדחתה.

      קראו עוד בתחום:

• האם משרד החינוך אחראי לפציעה של תלמיד במהלך תרגיל בבית הספר?
• תלמידים בג'נין נפגעו בגין התפוצצות רימון, האם רשלנות המדינה?
• האם מורה אחראי לנזקים שנגרמו לתלמיד בכיתתו במהלך קטטה כאשר הוא בחדר?
• האם ילד אשר נפגע בקייטנה במהלך גלישה במגלשה מתנפחת יזכה לפיצויים?

מדובר בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט השלום בירושלים ובמסגרתו נדחתה תביעתו של ילד 12 אשר נפגע בעינו בעת שצפה במשחק של שני נערים בני 17. המקרה אשר בגינו הוגשה התביעה התרחש לפני כשמונה שנים בסמוך למרכז קליטה לעדה האתיופית במבשרת ציון. התובע, קטין בן 12, ישב על גדר וצפה בחבריו משחקים ב"חרבות" כאשר הם מחזיקים מקלות המדמים כלי נשק.

בשלב מסוים במשחק נכנסה אחד "החרבות" לעינו של התובע ופצעה אותו. הילד הובהל לבית החולים אך לרופאים לא נותרה ברירה אלא לעקור את העין. בעקבות כך, נקבעה לילד נכות בשיעור 50% לצמיתות. הקטין הגיש תביעה כנגד המדינה, מרכז הקליטה והסוכנות היהודית. נתבעים אלה נמחקו, בהמלצת השופט, וזאת משום שהאירוע לא התרחש במרכז הקליטה. השופט ציין כי לא הוכחה האחריות של מי מהנתבעים כלפי התובע.

לאחר מכן, התובע הגיש את תביעתו כנגד הקטין אשר "חרבו" פגעה בעינו. תביעה זו הוגשה מכוח עוולת הרשלנות. יסודותיה של עוולה זו קבועים למעשה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. מדובר ב - חובת זהירות, התרשלות, וגרימת נזק. 

עוולת הרשלנות, האמנם?

היסוד הראשון מופיע בסעיף 36 לפקודה. לפי סעיף זה, האחריות לרשלנות מותנית בכך שהייתה קיימת על המזיק חובה שלא להתרשל כלפי הניזוק. מדובר אפוא בחובה כללית אשר מוטלת כלפי כל אדם במסגרת מבחן "האדם הסביר". מבחן זה קובע כי רשלנות היא כאשר אדם לא נהג כפי שסביר להניח שהוא היה צריך לנהוג באותן נסיבות.

חובת הזהירות מחולקת לשניים – מושגית וקונקרטית. חובת הזהירות המושגית רואה במבחן הציפיות את התשובה לקיום חובת הזהירות ועוסקת בשאלה – האם קיימת חובת זהירות ביחס לסיכון מסוים. חובת הזהירות הקונקרטית עוסקת בשאלה - האם בנסיבות המקרה הקונקרטי, וביחס לניזוק מסוים, הייתה קיימת חובת זהירות.

בית המשפט דחה גם את התביעה הנ"ל. בפסק הדין נכתב כי בין התובע (הקטין שנפגע) לבין הנתבע (הקטין הפוגע) לא התקיימה חובת זהירות קונקרטית. "בין התובע לנתבע לא נוצרו יחסי קרבה כלשהם והנתבע לא היה אחראי בדרך כלשהי על התובע. למעשה, התובע היה בסך הכל צופה מהצד ולא היה חלק מן המשחק שהתרחש במקום בפועל. יתרה מכך, מדובר היה במשחק תמים אשר לא הייתה בו כוונה לפגוע באיש", נכתב בפסק הדין.

השופט ציין כי מבחינת האחריות הקונקרטית, לא היה זה סביר להניח כי הנתבע היה יכול לצפות שהתובע ייפגע מ"חרבו", בין השאר בשל המרחק הרב שהיה בינו לבין התובע. למעשה, היה ספק בכלל לגבי מודעותו של הנתבע למיקומו של התובע ולהערכת האפשרות כי האחרון עלול להיפגע מהמשחק. לא זו אף זו, לא הוכח כלל כי הייתה זו "חרבו" של הנתבע שפגעה בתובע, ולא "חרבו" של שותפו למשחק.