תביעה נגד קצין התגמולים להכרה בסוכרת נעורים
| דרגו את המאמר |
|
דחיית הכרה בסוכרת נעורים כפגיעה שנגרמה כתוצאה מהשירות הצבאי
רע"א 4984/11
האם בית המשפט העליון יקבל בקשת הגשת ערעור של שוטר לשעבר במשמר הגבול אשר טען כי סוכרת הנעורים ממנה הוא סובל נגרמה בשל שירותו? האם הוכח הקשר הסיבתי בין הסוכרת מסוג 1 לבין שירות המבקש?
המבקש התגייס בשנת 2004 לשירות במשמר הגבול. בשנת 2007 הגיש האחרון תביעה לקצין התגמולים ובמסגרתה ביקש כי מחלת סוכרת הנעורים ממנה הוא סובל, הידועה גם כסוכרת סוג 1, תוכר כמחלה אשר נגרמה בעקבות שירותו. תביעתו נדחתה וזאת משום שנטען כי "לא הוכח קשר סיבתי בין סוכרת הנעורים לבין תנאי שירותו הצבאי של המבקש".
המבקש לא אמר נואש והגיש ערעור על החלטה זו לוועדת הערעורים. לשמחתו, ועדת הערעורים קבעה כי דין הערעור להתקבל. בהחלטת הוועדה נכתב כי הוכח שהשוטר היה נתון ללחצים כתוצאה מהתייחסות מפקדיו ופקודיו. כמו כן, הוועדה ציינה כי הפרופיל הרפואי של האחרון הורד בשל הפרעת אישיות. בהחלטת הוועדה נכתב כי השוטר סבל מהפרעת האישיות יותר מאשר אדם רגיל היה סובל, וזאת בשל נסיבות שירותו הצבאי.
קראו עוד בתחום:
- שוטר לקה בסוכרת בעקבות רצח רבין, האמנם?
- האם תרופות אותם נטל נכה צהל, לטיפול בהפרעה פסיכוטית, גרמו לסוכרת?
- סוכן מוסד לקה בסוכרת כתוצאה מהשירות הצבאי
- התפרצות סוכרת 2 - הכרה בתור תאונת עבודה
- הלם קרב לאחר מלחמת לבנון השנייה והתפתחות סוכרת נעורים
מכאן מצאה הוועדה את הקשר בין המקרה, המחלה והשירות. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם השוטר, וזאת על פני חוות הדעת אשר הוצגה מטעם קצין התגמולים. קצין התגמולים טען כי לא הוכחה אסכולה רפואית אשר קושרת בין התפרצות סוכרת נעורים ודחק נפשי. עם זאת, וועדת הערעורים קבעה כי יש לדחות טענה זו וזאת משום שהיה ניתן להתרשם מחוות דעתו של המומחה מטעם השוטר, כי הונח ההסבר הרפואי הדרוש.
ערעור קצין התגמולים מתקבל
לדאבונו של השוטר, שמחתו הייתה מוגבלת. קצין התגמולים מיהר להגיש ערעור על החלטת וועדת הערעורים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי החלטתה של הועדה לא הייתה מנומקת דיו ולא הייתה בה התייחסות מפורשת לעובדות שהוכחו בפניה ולפסיקה הרלבנטית העוסקת בסוגיה זו.
בפסק הדין במחוזי נטען עוד כי וועדת הערעורים קיבלה את ערעורו של השוטר מבלי להכיר באסכולה רפואית הקושרת בין סוכרת נעורים ומצבי דחק נפשי. דהיינו, בהעדר אסכולה רפואית כאמור, לא היה ניתן לקבוע קשר סיבתי בין התפרצות הסוכרת (שהינה מחלה קונסטיטוציונית) לבין תנאי השירות במקרה דנן. לאמור, היה צורך להוכיח מקרה חריג אשר אירע וגרם להתפרצות המחלה. מקרה כאמור לא עלה בידו של המבקש להוכיח.
השוטר ניסה לטעון כי במהלך שירותו הוא נאלץ להתעמת לא פעם ולא פעמיים מול פקודיו ומפקדיו, ומדובר בשורה של מקרים אשר ניתן להכיר בכל אחד מהם כ"אירוע חריג". טענותיו אלו נדחו בבית המשפט המחוזי. בפס הדין נכתב כי "העימותים בין המבקש לבין מפקדיו וחבריו ליחידה לא היו אירועים ייחודיים לשירות הצבאי".
בעקבות פסק הדין בבית המשפט המחוזי, השוטר הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, לדאבונו, בית המשפט העליון דחה את הבקשה והותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו. אכן, בית המשפט העליון ציין כי הסוגיה הנוגעת לקשר שבין דחק נפשי וסוכרת נעורים חורגת מעבר לעניינו הפרטי של המבקש. עם זאת, בקשתו של האחרון לא התבססה על טענות בנוגע לאסכולה הרפואית, וזאת היות וגם וועדת הערעורים אשר קיבלה את טענותיו של המבקש, לא הכירה בקיומה של אסכולה כאמור.
