תביעותיהן של אם בית ופקידה להכרה בתאונות עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה
| דרגו את המאמר |
|
תביעה של אם בית להכרה בכאבי גב לפי תורת המיקרוטראומה
הוכחת תשתית עובדתית לשם קיום עילה לתביעה בגין תאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה דורשת עמידה בשני יסודות – קביעה עובדתית כי אירעו בגין תנאי עבודתו של התובע פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות. כמו כן, יש צורך בתמיכה של חוות דעת רפואית אשר מעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות לבין הופעת המחלה.
תוצאתה של מיקרוטראומה הינה כאשר תנאי עבודתו של עובד גרמו לו לאין ספור פגיעות זעירות אשר כל אחת הסבה לו נזק זעיר, באופן כזה בו הנזקים המצטברים, זה על גבי זה, הביאו בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. לא אחת מדמים בתי המשפט את העניין לטיפות מים על סלע, המטפטפות זו אחר זו עד להיווצרות נקב באבן.
אחד הסייגים להכרה במחלה לפי תורת המיקרוטראומה הינו כאשר הפגיעות הנטענות אינן חוזרות ונשנות. אי לכך, נקבע לא אחת כי פעולות אשר מורכבות מתנועות שונות כגון התכופפויות אשר בוצעו למטרות שונות ולגבהים שונים, ומן הסתם בזוויות שונות, אינן פגיעות זעירות המקימות זכאות לפי תורת המיקרוטראומה.
תביעה של אם בית בגין כאבי גב
מדובר בתביעה של אם בית במרכז רפואי. התובעת טענה כי במסגרת עבודתה היא נדרשה לבצע פעולות ידניות ופיסיות רבות, אשר גרמו לה ללקות בליקוי בגבה. עבודתה של התובעת כללה שטיפת כלים, החלפת מצעים, ניקוי יחידות החולים (מיטה, ארונית), הרמת החולים, סיוע ברחיצתם, העברת כביסה מלוכלכת וכדומה. כמו כן, התובעת הייתה אחראית על 14 עובדי עזר משק ומטבח.
קראו עוד בתחום:
- תביעה על בסיס תורת המיקרוטראומה - דלקת במרפק
- תסמונת התעלה הקרפלית בגין עבודה עם הידיים - האם תאונת עבודה?
- דחיית תביעה להכיר בדלקת במרפק כתאונת עבודה על בסיס תורת המיקרוטראומה
- תסמונת התעלה הקרפלית בתור תאונת עבודה
- דחיית הכרה בבעל מסעדה כנפגע עבודה בגין צרידות
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי פעולותיה של התובעת במשך היום אכן כללו תנועות כיפוף, התרוממות והרמת משקלים. עם זאת, נקבע כי לא מדובר בפעולות אשר לוו במאמץ פיזי רב ובתנועות כיפוף דווקא. בפסק הדין נקבע כי תנועותיה של התובעת לא היו חזרה על תנועה של הגב או של חלק אחר בגוף, באופן חוזר ונשנה.
"מדובר במקרה דנן בפעולות מגוונות, הגם שאין עוררין על כך שחלקן של הפעולות אותן ביצעה היו קשות לביצוע ודרשו הפעלת מאמץ פיזי", נכתב בפסק הדין. בית הדין קבע כי החזרה על התנועות, אותן ביצעה התובעת, איננה חזרה על תנועות כפי שנדרש לפי ההלכה הפסוקה.
תביעה של פקידה בגין מחלת העצב האולינרי
דברים ברוח דומה נאמרו גם בב"ל (ת"א) 1081/09 לימור בלול נ' המוסד לביטוח לאומי. בפסק דין זה עסק בית הדין לעבודה בתביעתה של מבוטחת אשר עסקה בעבודה פקידותית בחברת ביטוח במשך כ-10 שנים. התובעת, אשר סבלה ממחלת העצב האולינרי, טענה כי מדובר במחלה שפרצה בעקבות תנאי עבודתה.
בכתב התביעה נטען כי התובעת ביצעה במשך השנים פעולות רבות, קבועות וחוזרות, אשר כללו תיוק מסמכים, מענה לטלפונים, הדפסת מכתבים ובעיקר הקלדה מרובה. אי לכך, לטענתה, מדובר במחלה שנגרמה כתוצאה מהעבודה. בית הדין קבע כי דין התביעה להידחות.
"התמונה אשר הצטיירה בפנינו הייתה כי התובעת עסקה בפעולות מגוונות אשר לא היו זהות זו לזו במהותן. אכן, חלק ניכר משעות העבודה ביצעה התובעת פעולות הקלדה. עם זאת, במקביל עסקה היא בפעולות אחרות כגון הפרדת דואר, שליחת דואר, הפקדת המחאות, צילום מסמכים ועוד", נכתב בפסק הדין, "היות ומדובר במגוון תנועות שונות אשר לא בוצעו באופן זהה, ולא היו רציפות וקבועות, יש לדחות התביעה".
