לשון הרע, כיצד מגיע בית המשפט להכרעה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

השאלה הראשונה אשר ישאל בית המשפט היא, האם המעשים המיוחסים לנתבעים עולים כדי פרסום לשון הרע. הבדיקה תעשה לפי היסודות הנמצאים בסעיפי החוק, שהוא הסעיף המגדיר מעשה של פרסום לשון הרע. לאחר בחינת המקרה לאור החוק והפסיקה ובאם התשובה תהא חיובית יבחן בית המשפט אם עומדת למפרסמים הגנה מן ההגנות המוקנות בפרק ג’ לחוק.

האם מדובר בפרסום?

יסוד הפרסום הוא יסוד הכרחי כלומר נדרש שלשון הרע פורסמה, שהרי אין נענשים וגם אין חבים בחבות נזקית על דברים שבלב. לשון הרע חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מהנתבע. סעיף 2(א) לחוק קובע כי פרסום, לעניין לשון הרע יהיה בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה צליל וכל אמצעי אחר.

האם הפרסום מהווה "לשון הרע"

סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול:

• להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה ,לבוז או ללעג מצדם.
• לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.
• לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
• לבזות אדם בשל מוצאו או דתו.

ההגדרה שבסעיף 1 לחוק מורכבת משלושה סוגים מוגבלים יחסית של פרסומים פוגעים ( 2 – 4) ומסעיף סל (ס 1), אשר ההגדרה שבו מתארת למעשה את מהותה של לשון הרע. יש לשים לב לכך שפגיעה או גרימת נזק בפועל לנפגע איננה חלק מהגדרת לשון הרע. די בכך שהפרסום עלול היה לגרום לאחת התוצאות המפורטות בסעיפים קטנים 4 – 1 כדי שתוכח לשון הרע.

ההגדרה שבסעיף 1 לחוק אינה מתנה את קיומה של לשון הרע בכך שתוכן הפרסום לא יהיה אמת. לפיכך עשוי פרסום להכיל עובדות אמת בלבד, ועדיין להיחשב כלשון הרע. במקרה כזה עשויה לעמוד למפרסם הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק. במבחן לקביעת לשון הרע, אימצה הפסיקה את המבחן האובייקטיבי, וקבעה כי פרסום ייחשב כלשון הרע כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם יתפש ככזה על ידי האדם הסביר.

בחירה במבחן זה נובעת מכך שהחוק מגן על זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנות". לפיכך אין כל חשיבות לשאלה, האם המפרסם התכוון או אפילו היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע. באותה מידה אין גם כל חשיבות לשאלה, האם הפרסום נתפש כפוגע בעיני הנפגע.

מהות המבחן הקובע אם דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים להיות לשון הרע כלפי פלמוני, נותחה באריכות בפרשת שאהה נ’ דרדריאן, שם נאמר כי המבחן ללשון הרע, הוא:

אם יש בה כדי לפגוע באדם – לפי מידת הפגיעה המצויה בחוק – בקרב החוג שעמו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג, והלשון רעה היא, אף אם החוג מצומצם הוא במספר חבריו, ואף אם אין בהם בדברים משום פגיעה כל שהיא בעיני רובו של הציבור.

דוגמאות מהפסיקה:

ישנם סוגים רבים של פרסומים שאליהם התייחסה הפסיקה כמהווים לשון הרע:

פרסום המייחס לאדם תכונות אופי לא מחמיאות עשוי להוות לשון הרע וכי תיאור אדם כמרושע ולא הגון ייחשב ללשון הרע.

עניין של קללות וגידופים מצאה ביטוי בפסיקה הישראלית וכיום ניכרת נכונות להכיר בגידופים כבלשון הרע. כך נקבע בפסיקה כי פרסום פומבי שבו נאמר על אדם שהוא טיפש שבטיפשים מהווה פרסום לשון הרע. עוד נקבע בפסיקה כי הטלת דופי במקצועיותו של אדם בתחום שבו הוא עוסק תיחשב כלשון הרע, כאמור בסעיף 1(3) לחוק.

לאחר שנקבע כי פרסמו דברי לשון הרע, יבחן בית המשפט האם יש ממש בדברי המפרסמים, ומתקיימות לגביהם ההגנות הקבועות בחוק.

בכל מקרה מומלץ לפנות אל עורכי דין העוסקים בתחום דיני לשון הרע. אספו כל מידע לפני פגישה עם עורך דין, נסו לגייס עדים לטובתכם, אם יש לכם הקלטות, מסמכים או כל הוכחה אחרת המעידה על ביצוע לשון הרע יש להציג מול עורך הדין על מנת להקל בהערכת את סיכויי תביעתך.