חייל ירה בעצמו מתוך מצוקה נפשית - האם יוכר כנכה צה``ל?

דרגו את המאמר

חייל אשר ירה בעצמו יוכר כנכה צה"ל

49056-05-10

פציעה הנגרמת במהלך השירות הצבאי יכולה להיות מוכרת על ידי קצין התגמולים בתור עילה להכנסת הנפגע תחת גדרו של חוק הנכים. כידוע, הגדרת "נכה צה"ל" מקפלת בתוכה זכויות שונות כגון תגמולים, סיוע, טיפולים רפואיים, עזרה תעסוקתית ועוד. אי לכך, במקרים רבים קצין התגמולים איננו "ממהר" להכיר בפלוני כנכה צה"ל. מקל וחומר כאשר מקרה הפציעה יכול להשתמע לשני פנים. סוגיה כגון דא התיישבה במרכזו של פסק הדין שלהלן.

בחור צעיר התגייס לצה"ל ובזמן השירות החל לסבול ממצוקה נפשית. חרף פניותיו החוזרות ונשנות למפקדיו, מצוקתו של החייל הצעיר נפלה על אוזניים ערלות. החייל החליט "לעשות מעשה" על מנת להביא את הצבא לדאוג לבעיותיו. החלטתו הובילה לפעולה קיצונית וחריגה. החייל לקח את נשקו האישי וירה לעצמו ברגל. עם שחרורו מצה"ל, החייל פנה לקצין התגמולים וביקש כי פציעתו כתוצאה מהירי תביא להכרה בו בתור נכה צה"ל. קצין התגמולים סירב והצדדים הניחו את המחלוקת לפתחו של בית המשפט.

      קראו עוד בתחום:

• האם פיצויים למאבטח אשר נורה מנשקו שלו?
• האם אלמנה של חייל אשר התאבד בשירות מילואים זכאית לזכויות ממשרד הביטחון?
• הזנחת מצב רפואי בגין מצב נפשי - האם התאבדות ופיצויים ממשרד הביטחון?

קצין התגמולים טען כי נוכח הוראותיו המפורשות של סעיף 9 לחוק הנכים, אין להכיר בתובע כנכה צה"ל. סעיף זה, אשר כותרתו "התנהגות רעה וחמורה", קובע כי הוראות חוק הנכים לא תחולנה על חייל אשר התנהגותו גרמה לנכות. חשוב להדגיש כי סעיף זה קובע כי במידה והנפגע הינו נכה נצרך, קצין התגמולים רשאי להעניק לו חלק מטובות ההנאה לפי חוק הנכים, וזאת בהתאם לשיקול דעתו. כאמור, קצין התגמולים תלה את יהבו במקרה דנן על סעיף 9 לחוק.

התנהגות רעה וחמורה - המבחן הסובייקטיבי

בית המשפט אשר נדרש למקרה קבע כי יש לקבל את התביעה. השופטת בחנה באריכות את הראיות שהוצגו בפניה, לרבות דו"ח המשטרה הצבאית ופירוט המשפט הצבאי שנערך לחייל לאחר הירי. כמו כן, נשמעה גם עדות מצד אחד מחבריו ליחידה של התובע. בפסק הדין נקבע כי למרות שהתנהגותו של החייל הייתה "רעה וחמורה" מבחינה אובייקטיבית, הרי שהמבחן להכרה בנכות הינו מבחן סובייקטיבי.

דהיינו, נשאלה השאלה האם החייל פעל מכוח מצוקה נפשית, אם לאו. לאור נסיבות המקרה, השופטת קבעה כי הירי ברגל היה תולדה של המצב הנפשי, אשר היה קשור בעבותות לשירות הצבאי. אי לכך, נקשר אפוא הקשר הסיבתי שבין השירות הצבאי לפציעה. השופטת קבעה כי יש להכיר בחייל כנכה צה"ל, חרף העובדה שנכותו הפיסית נגרמה לו כתוצאה מהתנהגות "רעה וחמורה" לכאורה.

לסיכום,

ניתן לראות בבירור כי ייעוץ משפטי נכון יכול פעמים רבות להפוך את החלטתו של קצין התגמולים. יתרה מכך, גם בסיטואציות "חריגות" אשר נראות לכאורה חסרות סיכוי, ייתכן כי ניהול נכון של התיק על ידי עורך דין המתמחה בסוגיות כגון דא, יוכל להביא לתוצאות טובות עבור הנכה.
 

במקרה דנן, לאחר שבית המשפט תיאר את התנהגותו של החייל מבחינה אובייקטיבית, הוא התפנה לעסוק במקרה באספקלריה סובייקטיבית. דהיינו, להתבונן על הסיטואציה מנקודת מבטו של החייל בעת האירוע, ולא לפי ה"חוק היבש". מדובר בבחינה אשר הוגדרה בעבר על ידי השופט העליון (בדימוס) אליעזר גולדברג - "בחינה שמטרתה למנוע מצב בו זכותו של חייל תישלל ממנו רק משום שהוא פעל מתוך דחפים נפשיים שלא הייתה לו שליטה עליהם".