האם אלמנה של חייל אשר התאבד בשירות מילואים זכאית לזכויות ממשרד הביטחון?
דרגו את המאמר |
|
התאבדות במילואים והכרה לפי חוק הנכים
עמ"ח 8790-09-10 י.מ נ' משהב"ט אגף השיקום קצין תגמולים
האם בני משפחתו של אדם אשר התאבד במהלך שירות במילואים יהיו זכאים לזכויות שונות מקצין התגמולים מכוח חוק הנכים? כיצד ניתן לבחון את זכותם של האחרונים לזכויות וזאת כאשר הגורמים אשר בדקו וחקרו את נסיבות המוות לא השכילו להתחקות אחר הסיבה להתאבדות? להלן מקרה שזהו עניינו.
קראו עוד בנושא זה:
- הכרה במשפחה בתור משפחה שכולה למרות התאבדות חייל כשהוא שיכור
- פסק דין העוסק במבחנים להכרה במי שהתאבד עקב השירות
- תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים - האם מדובר בהתאבדות?
- הזנחת מצב רפואי בגין מצב נפשי - האם התאבדות ופיצויים ממשרד הביטחון?
במקרים בהם חייל סובל מהתעללות נפשית בצבא, והוא מתאבד כתוצאה מכך, מדובר במקרה המוכר על ידי משרד הביטחון כ"תאונה צבאית". דהיינו, דין חייל אשר שלח יד בנפשו בשל נסיבות הקשורות בשירותו הצבאי, כדין חייל אשר נפגע בקרב. שני האחרונים מוכרים כנכי צה"ל וזכאים לזכויות שונות לפי חוק הנכים. עם זאת, לא כל התאבדות של חייל מקימה זכויות שונות. לעיתים, קצין התגמולים ייטען כי אמנם החייל התאבד במהלך השירות, אך בשל סיבות אחרות שלא היו קשורות לצבא.
במקרים כגון דא, במידה וקצין התגמולים יצליח להוכיח את טענותיו, תביעת בני משפחתו של החייל להכרה בזכויותיהם תידחה. קשים שבעתיים המקרים בהם מדובר בחייל מילואים. שירות המילואים איננו דומה לשירות הסדיר, וזאת משום שהוא מהווה יציאה מוחלטת משגרת יומו של המשרת. דהיינו, בניגוד לחייל סדיר, אשר מרבית חייו סובבים סביב הצבא, ועל כן קל יותר לקשור בין נסיבות מותו לבין השירות, מרכז חייו של חייל המילואים נמצא באזרחות.
המקרה הספציפי - "רב הנסתר על הגלוי"
במקרה שבו נעסוק, מדובר באדם אשר התאבד כאשר הוא משרת במילואים. היות והאירוע התרחש במהלך השירות, נעשה על ידי הצבא ניסיון לחקור את נסיבותיו ולהתחקות אחר הגורמים שהובילו את המנוח לבצע את המהלך האובדני. במסגרת הבירור הנ"ל, נחקרו בני משפחתו, חבריו לעבודה, חבריו לנשק ומכרים נוספים. חרף הבדיקה המעמיקה, הנסתר נותר רב על הגלוי. דהיינו, הגורמים המקצועיים, הן הרפואיים והן המשפטיים, לא השכילו למצוא את הסיבה להתאבדות.
חקירת מצ"ח בעניין מותו של המנוח כללה גביית הודעות, עיון בתיק משטרת ישראל בעניין תלונה שהוגשה על ידי אשתו של המנוח כנגד מעסיקה בגין הטרדה מינית בעבודה, עיון ברשומות רפואיות, קבלת חוות דעת פסיכיאטרית ועוד. בסופו של היום, החקירה הסתיימה בכך ש"המנוח לא הביע כוונות אובדניות והיה קשה לעמוד על תחושותיו ומצוקותיו טרם האירוע האובדני". נקבע כי "הנסתר רב על הגלוי ולא הוכח קשר בין המילואים ובין ההתאבדות".
מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מטעם קצין התגמולים, אשר עמד על המקרה, לא מצא אף הוא עדויות לכך שהמנוח סבל ממשבר נפשי או מדיכאון ולא היה ניתן להניח את האצבע על הסיבה והגורם להתאבדות. המומחה ציין כי נותרו בליבו "שאלות רבות" לגבי המניע לאקט האובדני.
ערעור האלמנה וקבלתו
הגורמים הצבאיים השונים קבעו כי היות והמנוח ניהל חיים שגרתיים לחלוטין, ומותו נותר בגדר תעלומה, לא היה ניתן לקשור בין המילואים לבין המעשה האובדני. אי לכך, הוחלט שלא להכיר באלמנתו של המנוח כזכאית לזכויות שונות. האלמנה הגישה ערעור על כך לבית המשפט. ערעורה התקבל.
בהחלטה, אשר ניתנה בבית המשפט השלום בראשון לציון שעסק בסוגיה, נקבע כי כאשר כפות המאזניים באשר לסיבת פטירתו של חייל נותרות מאויינות, והגורמים המקצועיים והרפואיים אינם יכולים להצביע על קיומו של קשר סיבתי (אך גם על העדרו), יש ללכת לקראת החייל ובני משפחתו.
"לא יכולה להיות מחלוקת כי מותו של המנוח במקרה דנן, והסיבה להתאבדותו, נותרו בגדר ספקולציות בלבד. אף אחד מהצדדים לא הצליח להניח בפני בית המשפט סיבה משכנעת בנוגע למה שגרם לתוצאה הקטלנית", נקבע בפסק דין, "מדובר למעשה במעין 'תיקו' משפטי". השופט קבע כי היות וכך הם פני הדברים, היה על משרד הביטחון לקבל את טענות האלמנה. נקבע כי מדובר בקביעה אשר עלתה בקנה אחד עם "המדיניות לגלות רוחב לב לתביעות כנגד קצין התגמולים וזאת בכפוף למטרה החיקוק הנוטה להיטיב עם מי שנשא בסיכון למען המדינה".