תשלום חד פעמי בגין אובדן ההשתכרות בגין השנים האבודות
דרגו את המאמר |
|
בפסק דין ,שניתן ע"י נשיאת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בלהה גילאור בתביעה נזיקית העוסקת בין היתר, בפיצוי הניזוק החי , בתשלום חד פעמי בגין אובדן ההשתכרות בגין "השנים האבודות", למרות הקושי בקביעת שיעור הקיצור בתוחלת חייו.
המדובר בתובע יליד 20/06/1959 נפגע אנושות בתאונת דרכים ביום 27/04/2002 שעה שנסע ברכבו שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעות. במהלך הנסיעה ובסמוך לצומת חפץ חיים איבד התובע את השליטה על רכבו. התובעת היא אשתו של התובע, שמונתה כאפוטרופסו בבית המשפט לענייני משפחה. נכותו התפקודית הינה 100% .אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעות לפצות את התובע על נזקיו מתאונה זו. המחלוקת נסובה על גובה הנזק ואופן תשלום הפיצויים.
הנשיאה גילאור קבעה כי בנסיבות המקרה יש לפסוק פיצוי חד פעמי על הנזק בגין "השנים האבודות". על אף שלא קבעה את תוחלת חייו של התובע בגלל הקשיים שתוארו בפסה"ד, יחשבו "השנים האבודות" ממועד פסק-הדין ואילך.
הנשיאה ציינה בין היתר כי : " עקב התאונה, איבד התובע לחלוטין את כושר השתכרותו ותוחלת חייו קוצרה באופן משמעותי אל מתחת לגיל הפרישה מעבודה שהיה צפוי לו אלמלא התאונה. בנסיבות אלה, התובע כ"ניזוק חי" שתוחלת חייו קוצרה עקב התאונה, זכאי לפיצוי בגין אובדן ההשתכרות בשנים האבודות, ולפי תוחלת החיים שהיתה צפויה לו אלמלא התאונה. הקיצור בתוחלת חיי הניזוק שנגרם עקב התאונה אינו מפחית עוד מתקופת הזכאות לפיצוי ולכן העמימות לגבי שיעור הקיצור בתוחלת חייו של התובע בעקבות התאונה אינה מהווה עוד שיקול משמעותי בבחירה בין פסיקת פיצוי עיתי או חד פעמי בראש נזק".
גילאור קבעה כי חישוב הפיצוי בראש נזק אובדן השתכרות מהיום ועד תום תוחלת חייו ייעשה באותה שיטה ולפי אותם העקרונות בחישוב הפיצוי בגין אובדן השתכרותו בשנים האבודות לאחר פטירתו. דרך החישוב מצויינת בפסק הדין.
עוד קבעה כי צריך לאפשר לתובעת(אשת התובע) לקבל פיצוי חד פעמי על הפסד ההשתכרות של התובע, הגורם המפרנס העיקרי במשפחה, שתהיה בידה קרן מניבה ולא ע"י תשלום עיתי חודשי שאינו מאפשר פירות השקעה ראויה. היא הוסיפה וציינה כי אמנם הפיצוי על השנים האבודות הוא לניזוק החי, באבחנה מפיצוי לעזבונו. אולם, התובע היה מיעד את השתכרויותיו למימון צרכי משפחתו. בתשלום החד פעמי יפוצו התובעת והילדים בעקיפין כנפגעי משנה מפגיעתו הקשה של התובע.
אמנם התובעת והילדים אינם נימנים על חוג הזכאים לפיצוי כניזוקים משניים על נזק נפשי שנגרם להם בגין פציעתו האנושה של התובע ותוצאותיה הטרגיות, כפי שנפסק לאחרונה בע"א 754/05 לבנה לוי ואח’ נ. מרכז רפואי שערי צדק (טרם פורסם) ניתן ביום 5/6/07 ודנ"א 6401/07 לבנה לוי ואח’ נ’ מרכז רפואי שערי צדק (טרם פורסם) ניתן ביום 17/4/08, אך כולם כאחד היו תלויים בתובע, הניזוק, שעה שנפגע ונמנים על הקבוצות האחרות, לא אלה הפגועים בנפשם, המתוארים כנפגעי משנה.
ת.א. 752/05 ניתן 15.5.08