1

   

בל 002668/02		בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
13/01/2005		כב' השופטת א. סלע - סגנית שופט ראשי נ.ע. – מר אפטר	בפני:

 

 

	לוי חיים – בעצמו		בעניין:
התובע
	נ  ג  ד
	המוסד לביטוח לאומי
הנתבע	מזרחי-לוי	ע"י ב"כ עו"ד

 

 

1.         חיים לוי (להלן - תובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין עמוד שדרה צווארי.

 

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק:

 

2.         הנזק בעמוד השדרה הצווארי התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך והשפעת העבודה על הופעתו, אף אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

 

3.         עובדות המקרה בתיק זה הינן:

 

א.         הת' עבד בחברת זהבי, חברה לייצור מרצפות (להלן - זהבי);

 ב.        הת' עבד מספר שנים כהנדסאי מכונות ואחזקה בזהבי ובמסגרת תפקידו עסק באחזקה שוטפת של המכונות לרבות - פירוק חלקים ממכונות, עבודות מסגרות, החלפת גלגל במלגזה, תיקון פנצ'רים, תיקון תקלות וכו';

ג.          ביום 8/12/99 נפגע הת' ביד שמאל במהלך העבודה - פגיעה קשה באצבעות בעקבותיה אושפז והיה ב-180 ימי אי-כושר;

ד.         עם חזרתו לזהבי מחופשת המחלה ובמשך כחצי שנה עשה את הפעולות כלהלן:

1.         התובע נהג בטנדר והיה מעמיס מרצפות ושיש על הטנדר ופורק אותם;

2.         את המרצפות הקטנות הת' העמיס בעצמו לטנדר ואת הדברים הגדולים העמיסו עם מלגזה;

3.         בממוצע ביצע התובע 2-1 הובלות ביום ובכל הובלה היו 20-15 מרצפות, אותן העמיס ופרק;

4.         בסיום ההובלות עבד הת' בחצר המפעל בסידור מרצפות, סידור משטחים וכו'. בחצר טפל הת' בממוצע ב-2 משטחים ביום וסה"כ בכ-200 מרצפות;

5.         את המרצפות הרים הת' אחת לאחת;

6.         משקל מרצפת בית כ-5 ק"ג ומשקל מרצפת חוץ 9-8 ק"ג.

ה.         בסוף שנת 2000 הפסיק הת' את ההובלות, עבד במחסן ועשה את הפעולות כלהלן:

1.         הת' הכין הזמנות ללקוחות.

2.         המשטח עצמו של מרצפות בית מגיע מהייצור עטוף ואת זה מרימים עם המלגזה. כשמזמינים לדוגמא 315 מטר אזי 300 מ' זה לפי משטחים, הת' מכין את המשטחים ומרימים אותם עם המלגזה. 15 המטר הנוספים הת' צריך לפרק ממשטח אחר והוא עצמו מעמיס את הכמות הזאת. כשמדובר במרצפות, במקביל מדובר גם בפנלים;

3.         כשמדובר במרצפות חוץ, הן אינן מגיעות במשטחים אלא פזורות והת' מכין את המשטח בעצמו;

4.         היו ימים בהם הת' סידר 15-10 משטחים של מרצפות חוץ כאשר בכל משטח יש 45-40 יחידות במשקל 9-8 ק"ג כל אחת;

5.         את המרצפות הרים הת' אחת אחת כשמשקל מרצפת בית כ-5 ק"ג ומרצפת חוץ 9-8 ק"ג;

ו.          במהלך העבודה הת' התכופף כל הזמן להרים, לסדר ולהעמיס וכו' מרצפות ופנלים;

ז.          הת' עבד 6 ימים בשבוע כ-10 שעות בימי חול וכ-5.5 שעות בימי ו'.

 

4.         ד"ר סלטי מונה לשמש מומחה יועץ רפואי בתיק זה (להלן – המומחה) והוא נתבקש להשיב לשאלות כלהלן:

 

א.         ממה סובל התובע?

ב.         האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שתוארו בהחלטת ביה"ד לבין מחלתו.

ג.          אם התשובה לשאלה ב' חיובית -

            האם כל מאמץ פיזי שעשה התובע במסגרת עבודתו גרמה לפגיעה כלשהי בגבו של התובע שאפשר לייחסה לזמן מסויים ולאירוע מסויים.

ד.         אם התשובה לשאלה ג' חיובית -

            ההיתה אותה פגיעה זעירה ובלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים או שמא המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך.

ה.         אם התשובה לשאלה ד' חיובית -

            האם תנאי עבודתו הנ"ל של התובע השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (גורמי סיכון) אם היו כאלה.

 

5.         א.         ביום 23/5/04 נתן המומחה את חוות דעתו (להלן – חוות הדעת) ולאחר

שמתייחס הוא לעובדות המקרה כפי שקבען בית הדין ולחומר הרפואי שהיה בפניו ובהשיבו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין קובע הוא, בין היתר:

 

 

6.         משנדחתה בקשת התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה סיכמו הצדדים, בישיבת יום 22/12/04, בעל פה.

 

7.         התובע בסיכומיו, מבקש שלא לאמץ את חוות הדעת משהמומחה מתייחס לכאבי גב שהיו לתובע לפני כ-30 שנה וכן לאור העובדה שהתובע לא שימש כפקיד אלא עבד עבודה פיזית והעובדה שהמומחה טעה לגבי גילו כאשר רשם שהינו בן 64 כאשר הוא רק בן 62.

 

8.         ב"כ הנתבע בקשה לאמץ את חוות דעתו של המומחה שהינה מפורטת ומנומקת ומסתמכת על העובדות שקבען בית הדין.

 

9.         לאור קביעתו החד משמעית והמנומקת היטב של המומחה לפיה אין כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לאחר ששב לעבודתו כחצי שנה לאחר הפציעה מיום 8/12/94 לבין מחלתו וזאת (1) לאור אופי העבודה שאין בו כדי לגרום לנזק כלשהו בעמ"ש צווארי, (2) משנמצאו בתיקו הרפואי רישומים בדבר תלונות לענין עמ"ש בכלל ועמ"ש צווארי בפרט כבר משנת 1968 (3) וכן גילו של הת' (64) בו צפויים שינויים ניווניים של חוליות עמ"ש כחלק מתהליך טבעי של הזדקנות השלד – אין להכיר במחלת התובע כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

 

10.       התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית.

 

11.       אין צו להוצאות.

 

 

 

א. סלע, שופטת סגנית שופט ראשי

נ.ע. – מר אפטר