תביעות נכות בגין צלקת ובגין פגיעה בגב - ערעור על החלטה של ועדה רפואית

דרגו את המאמר

ערעור על קביעות הועדה הרפואית העליונה

אגף השיקום במשרד הביטחון הוא הגוף אליו פונים חיילים או משוחררי צה"ל שנפגעו במהלך שירותם על מנת להכיר בזכאותם לתגמולים בגין פגיעה זאת. על מנת לקבל הכרה זו, ישנן מספר ועדות רפואיות אותן יש לעבור ובמסגרתן נקבע אחוז הנכות והיקף התגמולים.

הועדה הרפואית העליונה היא הגורם המוסמך הגבוה ביותר שדן בעניין במסגרת אגף השיקום. כאשר ההחלטה שמתקבלת שם אינה תואמת את רצון הנפגע, או שהוא חושב שהיא שגויה, באפשרותו להגיש ערעור לבית המשפט.

במקרה דנן, למערער נקבעה נכות בשיעור של 19% על ידי הועדה הרפואית העליונה בגין צלקת ופגיעה בגב. מפגיעה זו המערער החל לסבול מעט לאחר גיוסו לשירות סדיר. לאחר שישה חודשים מיום גיוסו, עבר המערער ניתוח בגב לכריתת לוחית חוליה. כעבור מספר ימים עבר ניתוח נוסף. ניתוחים אלו גרמו להגבלה בתנועות המערער ולגירוי. בשל כך נקבעו לו על ידי הועדה הרפואית 15% נכות.

המערער השיג על החלטה זו ופנה לוועדה הרפואית העליונה. הועדה קבעה לו 19% נכות. המערער השיג על קביעה זו ועל כך הערעור. יש לציין כי פסק הדין היה חלקי והתמקד רק בנושא הפגיעה בגב.

האם הועדה נימקה קביעותיה כראוי?

לטענת המערער, הועדה לא שקלה את השיקולים הנכונים ולא נימקה כראוי את קביעותיה. לדידו, הועדה הרפואית העליונה לא התייחסה לתלונות בגין הגבלות וכאבים שמנעו עמידה ממושכת, הקשו על ההליכה וגרמו לכאבים במהלך פעילויות שונות. המערער הוסיף כי על פי התקנות שנוגעות לעניין, נכות בשיעור 10% מוקנית כאשר קיימת הגבלה בהליכה לכן היה לראות את הועדה כמסכימה לקיומן של מגבלות אלה, אשר נטענו על ידי המערער.

כמו כן, המערער טען כי בחינת מגבלה תפקודית לא הייתה יכולה להניח את הדעת כאשר היא נבדקה בבדיקה רפואית קלינית רגילה, אלא חייבה בדיקה באמצעות מכשור מתאים. המערער צירף חוות דעת של רופא מטעמו שפירטה את תלונותיו באשר למצבו וכאביו. לדידו, הוועדה הרפואית לא התייחסה לתלונות אלו.

מנגד, קצין התגמולים טען כי רופאי הועדה העליונה הפנו את המערער לבדיקת E.M.G והכריעו בעניינו על סמך מצבו לאחר הבדיקה. קביעת הוועדה הייתה מבוססת על ממצאי בדיקתה, במהלכה התהלך המערער ללא צליעה וללא כל הגבלה.

עוד טען המשיב כי הרופא מטעם המערער לא אבחן הגבלה בעמידה, בהליכה או בישיבה אלא רשם תלונות אלה מפי המערער. בנוסף נטען כי הוא ערך את חוות הדעת לפני שהיו בידיו תוצאות בדיקת E.M.G מעודכנת והממצאים החשובים שעלו ממנה. לדידו, הדיון שנערך בוועדה היה תקין, הרופאים ביצעו בדיקה קלינית מקיפה, שמעו את תלונת המערער ואף שלחו אותו לבצע בדיקת E.M.G. עדכנית.

בית המשפט דוחה את הערעור

בית המשפט דחה את הערעור. כשהמערער התייצב בפני הועדה הוא התלונן על כאבים בגב עם הקרנות לרגליים ועל הצורך שהיה לו לשנות תנוחה ועל בעיות בתחושה. המערער לא התלונן על בעיות נוספות. לפסיקת בית המשפט, הוועדה הרפואית התייחסה לטענות המערער לעניין ההגבלות התפקודיות. היא קבעה אחוזי נכות על פי התקנות הנוגעות לעניין, אך בשתי הוועדות בהם נידון עניינו של המערער לא נמצאה עדות להפרעות הליכה או עמידה, כפי שנטען על ידי המערער.

כמו כן, הבדיקות הקליניות היו תקינות וכן בדיקת ה - E.M.G האחרונה, נמצאה תקינה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי קביעת הוועדה לפיה נקבעה למערער דרגת נכות בהתאם לתקנה נכונה.

בית המשפט ציין כי החלטת הועדה הייתה מבוססת היטב. יתרה מזאת, אף המומחה מטעם המערער לא אבחן הגבלה בעמידה, בהליכה או בישיבה אלא רשם תלונות אלה מפי המערער. אי לכך, בית המשפט פסק כי הדיון שנערך בפני הוועדה העליונה והנימוקים להחלטתה היו תקינים. הרופאים ביצעו בדיקה קלינית מקיפה, שמעו את תלונות המערער ושלחו אותו לבדיקות נוספות על מנת לבסס את מסקנתם. בסופן של דבר, הערעור נדחה ולא נפסקו הוצאות.