הכרעת תביעת ביטוח על סמך בדיקת פוליגרף

דרגו את המאמר

תביעת ביטוח לאחר תאונה ופיצויים על סמך בדיקת פוליגרף

על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים קמה לחברת הביטוח אחריות מוחלטת וחובה לפצות את הניזוק. על פי סוג הפוליסה, נקבע היקף החבות של חברת הביטוח בנוגע לנזקי הרכב עצמו. לעיתים, חברת הביטוח לא משלמת פיצוי זה בטענה כי הפוליסה לא הייתה תקפה או שהנהג לא עמד בדרישות שונות וכו'.

במקרה דנן, התובעות רכשו מהנתבעת פוליסת ביטוח מקיף לרכב מסוג פיאט פונטו. ביום 22.01.05 הרכב היה מעורב בתאונה וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקים. חברת הביטוח, הנתבעת, סירבה לשלם עבור נזקים אלו. בשל כך הוגשה התביעה.

טענות הצדדים

התובעים טענו כי התאונה התרחשה כאשר אחד מהם היה ברכב ביחד עם שני נוסעים נוספים. לטענתם, התאונה ארעה כאשר רכב אחר הגיע מאחור ופגע ברכבם מצד שמאל, וזאת כאשר הוא מנסה להשתלב בנתיב לאחר עקיפה. התובעים טענו כי כל נזקי הרכב נגרמו עקב התאונה האמורה, והם עמדו בדרישות הפוליסה. לדידם, הנזקים שנגרמו היו בסך של כמעט 20,000 ₪. נזקים אלו כללו את ירידת ערך הרכב, הפסד ימי עבודה ועגמת הנפש של התובעים.

הנתבעת טענה כי אין היא חבה מכוח הפוליסה וזאת משום שהתובע נהג ברכב בעת התאונה בזמן שרישיונו היה בשלילה. כמו כן, חברת הביטוח טענה כי ברכב היו שני מוקדי נזק שונים, שלא נבעו מאותה התאונה האמורה.

בין הצדדים הייתה מחלוקת בדבר שאלת זהות נהג הרכב ובנוגע לפגיעות קודמות שהיו ברכב. הצדדים הסכימו כי אחד מהנוכחים ברכב עת התאונה יעבור בדיקת פוליגרף בנוגע לשתי השאלות שהיו שנויות במחלוקת. תוצאת הבדיקה שימשה כראיה מכרעת, ולפיה, התובע שרישיונו נשלל לא היה זה שנהג ברכב עת התאונה וכן הנזק נגרם כולו באותה תאונה.

חברת הביטוח תשלם, על סמך בדיקת הפוליגרף

בית המשפט קבע, על סמך בדיקת הפוליגרף, כי על הנתבעת לשלם פיצויים בגין הנזקים הישירים לרכב, תיקון הרכב וכן ירידת ערכו בסך כולל של 13,561 ₪. התובעים העלו בסיכומים בקשה לתשלום ריבית מיוחדת על ידי הנתבעת בהתאם להוראת סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח. בית המשפט דחה בקשה זו. בפסק הדין נכתב כי להבדיל מריבית והצמדה על פי הדין, שנחשבים כסעד כללי לגביו אין צורך לפרט בכתב התביעה, ריבית מיוחדת הייתה חייבת להיכלל באופן מפורש בכתב התביעה.

על פי הוראת החוק, צריכים היו להתקיים מספר יסודות עובדתיים על מנת להחיל סעיף זה ועל כן חובה היה לטעון בכתב התביעה כי יסודות אלו התקיימו. בית המשפט ציין כי הריבית הייתה נפסקת לתובעים לו היה מוכח כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב כאשר סירבה לשלם את הפיצויים.

לגבי הנזק לא ממוני - בהתאם למכלול הנסיבות בתיק, בית המשפט פסק לתובעים סך של 1,000 ש"ח כנזק לא ממוני. עם זאת, הפסד בגין ימי עבודה והוצאות לא הוכח אף לכאורה מצד התובעים, ולכן התביעה בפריטים אלה נדחתה.

סופו של דבר, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 13,561 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. בנוסף, חויבה הנתבעת בסך של 1,000 ש"ח נזק לא ממוני בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן, היה עליה לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין התובעים.