ניוון פרקי אצבעות, האם תאונת עבודה?

דרגו את המאמר

האם ניוון פרקי אצבעות הוא תאונת עבודה?

תביעות רבות מוגשות למוסד לביטוח לאומי, בבקשה להכיר בפגיעות מסוימות כ"תאונות עבודה" או "מחלת מקצוע". התביעות מוגשות לפקיד התביעות, אשר מוסמך לקבוע האם להכיר בפגיעה או לא. במידה והוא בוחר להכיר בתביעה, התובע מופנה לוועדה רפואית על מנת שזו תקבע את אחוזי הנכות.

מעובדות מקרה שהגיע לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ניתן היה להתרשם כי התרחש אירוע שהוא חריג באופן יחסי. למרות קביעתו של פקיד התביעות, כי מחלתה של המערערת מהווה מחלת מקצוע, הועדה הרפואית החליטה לדחות את תביעתה על סמך הקביעה כי לא מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין מחלתה ועבודתה.

המערערת פנתה לפקיד התביעות בביטוח הלאומי, על מנת שזה יכיר בניוון פרקי האצבעות ממנו היא סובלת, כמחלת מקצוע. פקיד התביעות נענה לבקשתה ועל כן התייצבה המערערת בפני הועדה הרפואית לשם קביעת שיעור נכותה. הועדה הרפואית החליטה לדחות את הקשר הסיבתי שבין מחלתה של התובעת ועבודתה, ובכך למעשה תביעתה נדחתה. המערערת ביקשה לערער על החלטתה של הועדה לבית הדין האזורי לעבודה.

טענותיה של המערערת אל מול טענותיו של המוסד לביטוח לאומי

המערערת טענה כי כאשר פקידת התביעות החליט להכיר במחלתה כמחלת מקצוע, הוא למעשה קבע כי מתקיים הקשר הסיבתי בין המחלה והעבודה. לכן, הועדה חרגה מסמכותה כאשר דנה בשאלת הקשר הסיבתי, כאשר סמכותה נתונה לקביעת שיעורי הנכות בלבד.

המוסד לביטוח לאומי טעם כי על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, הועדה מוסמכת לקבוע אם נכותו של התובע נובע מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. סמכותה של הועדה לקבוע האם מתקיים קשר סיבתי או לא, אינה תלויה בהחלטתו של פקיד התביעות.

החלטת בית המשפט

לשם הנוחות, נביא את נוסח סעיף 118 במלואו:
"118. (א) רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;"

בית המשפט דוחה את טענותיה של המערערת, לגבי חוסר סמכותה של הועדה לקבוע את הקשר הסיבתי בין הפגיעה והעבודה. החוק מאפשר לוועדה לקבוע את התקיימותו של הקשר הסיבתי, ללא קשר לקביעתו של פקיד התביעות. אין פגם בכך שהועדה מגיעה למסקנה שהיא שונה ממסקנתו של פקיד התביעות.

הועדה שדנה בעניינה של המערערת הייתה מורכבת ממנתח אורטופדי, מומחה לכירורגיה כללית ואונקולוג. דו"ח הועדה מראה כי הועדה בדקה את המערערת ביסודיות ועיינה בכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה. קביעתה של הועדה נעשתה לאחר שהיא שמעה את תלונות המערערת, בדקה אותן ביסודית והתייחסה לכלל המסמכים הרפואיים. על כן, לא נראה שקיים פגם משפטי כלשהו, בדרך קבלת ההחלטה של הועדה.

ניתן להתרשם כי המערערת ניסתה לחסום את החלטתה של הועדה מבחינה פרוצדוראלית. היא טענה כי הועדה חסרת סמכות לדון בשאלת הקשר הסיבתי, וסמכויותיה קשורות אך ורק לקביעת שיעור הנכות. בית הדין האזורי סירב לתת פרשנות מאין זו לחוק הביטוח הלאומי. לסיכום, תביעתה של המערערת נדחתה.