פסק דין על דרך הפשרה לאחר תאונת דרכים

דרגו את המאמר

דוגמא למתן פסק דין לא מנומק על דרך הפשרה לאחר תאונת דרכים

סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מאפשר לביהמ"ש לתת פסק דין בדרך של פשרה, אם הסכימו לכך שני הצדדים. בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי נתן פסק דין לא מנומק, על דרך הפשרה. התובע היה נהג משאית שעבד בחלוקת מזון, והנתבעות היו חברת המזון בה הוא עובד, וחברת הביטוח שלה. השופט חייב את הנתבעות בפיצוי על סך של 95,000 שקלים, וכן תשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע. כמו כן, נקבע כי הנתבעות ישלמו את יתרת האגרה לבית המשפט שטרם שולמה.

השופט ציין כי הוא פוטר את התובע מהסנקציה שקבע החוק בתקנה 6(ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), לפיה אם נפסק בבית המשפט המחוזי פיצוי שקטן ביותר מ60% מהסכום בו ניתן לתבוע בבימ"ש שלום, יישא התובע בסכום האגרה לבית המשפט המחוזי.

סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים מאפשר לבעלי דין להתיר לבית המשפט לתת בעניינם פסק דין לא מנומק על דרך הפשרה. המשמעות של פסק דין זה היא כי בית המשפט פוסק על דרך הביניים ואין הוא עוסק בחיפוש אחר הצדק המוחלט בסוגיה. על פי רוב, פסק הדין על דרך הפשרה יהיה כמעין "גשר" בין טענות הצדדים היונק מהדין המהותי. יצוין כי בית המשפט רשאי, במקרים אלה, גם לקבל את התביעה במלואה וגם לדחות אותה. הלכה פסוקה היא כי פשרה מכוח סעיף זה איננה פשרה "שרירותית" ובית המשפט מפעיל בעניינה את שיקול דעתו תוך התייחסות להיבטים כגון ראיות, עדויות, דין מהותי, יושר, שיקולי צדק, תום לב וכדומה.