התייחסות בית המשפט לתביעת פיצויים בגין נזקים מינוריים לאחר תאונת דרכים
| דרגו את המאמר |
|
תביעה לאחר תאונת דרכים למרות נזקים מינוריים
כדי לקבל פיצוי מחברות הביטוח, בגין אירוע של תאונת דרכים, יש להוכיח כי התאונה גרמה לנזקים גופניים משמעותיים שפגעו בניזוק. עצם העובדה שהתרחשה תאונת דרכים, לא מקימה בצורה אוטומטית את זכותו של הנפגע לקבל פיצויים. לדוגמה, עליו להראות כי שכרו נפגע, כי היו לו הוצאות נוספות בעקבות התאונה וכי הוא סבל בעקבות התאונה.
בתי המשפט יטו לדחות תביעות על נזקי גוף, כאשר התביעה הינה מינורית ולא משמעותית. בפני בית משפט השלום בנתניה, הונחה תביעה בה נפסק כי התובע הגזים לגבי דרישותיו לפיצוי, בעקבות תאונות הדרכים בהן היה מעורב.
התובע היה מעורב בשתי תאונות דרכים, שהתרחשו בהפרש של שבועיים לערך אחת מן השנייה. הנתבעת הינה חברת הביטוח, אשר ביטחה את התובע מפני פגיעות גוף. לא הייתה מחלוקת לגבי חבותה של חברת הביטוח, ועיקר המחלוקת נסב סביב שאלת הפיצוי.
לטענת התובע, בתאונה הראשונה הוא נפגע בראשו, בצוואר, בגב תחתון ובברך. לאחר מספר ימים, התובע טוען כי החל לסבול מרעד בידיים. בתאונת הדרכים השניה, הוא שוב נפגע בגבו ובצווארו.
חוות דעת המומחה
בית המשפט מינה מומחה לבדיקת נזקיו של התובע. המומחה קבע כי הרעד בידיו של התובע הינו עדין מאוד, והוא מהווה רעת ראשוני שנפוץ אצל כלל האוכלוסייה. המומחה לא מצא פגיעות במערכת העצבים של התובע, ולכן קבע כי הרעד הינו תופעה רגילה שיכולה לצוץ בכל גיל. המומחה הגיע למסקנה כי אין לתובע כל נכות בעקבות התאונות, ואין קשר סיבתי בין התאונות והרעד הקל בידיו של התובע.
הפגיעה בתובע בעקבות התאונה
התובע טען כי לפני התאונות הוא היה בריא לחלוטין ועבד בתור חוק פרטי. לאחר מכן, כתוצאה מהופעתו של הרעד, הוא נאלץ להפסיק את עבודתו והחליף את עבודתו לעבודה של בודק תוכנה, שם שכרו נמוך יותר בצורה משמעותית. לטענתו, הוא אינו מסוגל להמשיך ולבצע עבודות כמו צילום בזמן מעקבים. למרות זאת, בחקירתו הנגדית התובע אישר כי הפרופיל הרפואי שלו לא השתנה, וכן שיש לו רישיון לשאת נשק.
בית המשפט הסיק כי התובע תיאר בצורה מוגזמת את נזקיו, בעיקר לאור העובדה כי הוא ממשיך להחזיק רישיון נשק ולירות במטווחים. טענתו כי אינו מסוגל לבצע עבודת מעקב מצד אחד, אבל יכול לירות מצד שני, לא מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. אם לא די בכך, הרי גם עדותו של המומחה קובעת כי לא מתקיים קשר סיבתי בין התלונות של התובע לגבי הרעד, והתאונות בהם היה מעורב.
חישוב הנזקים
תעודת חדר המיון שהציג התובע, קבעה כי אסור לו לעבוד במשך 12 יום לאחר התאונה הראשונה. מלבד זאת, התובע לא הציג שום ראיה על כך ששכרו נפגע בעקבות התאונות. התובע נמנע אפילו מלהביא תלושי שכר, כדי שיהיה אפשר להתרשם מהפגיעה היחסית בחודש בו התרחשו התאונות. לכן, בית המשפט נמנע מלפסוק פיצויים בשל הפסדי שכר.
בית המשפט התרשם כי התובע לא סובל מפגיעה בכושר השתכרות עתידי. לכן גם בראש נזק זה, לא מצא בית המשפט לנכון לפסוק פיצוי. הפיצוי היחיד שבית המשפט מצא לנכון לפסוק לטובתו של התובע, היה פיצוי בגין כאב וסבל. בית המשפט העמיד לטובתו של התובע פיצוי זה על סך 7,500 ₪. לסכום זה נוספו גם 13% שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.
בית המשפט ציין כי לא הייתה הצדקה ממשית לנהל את ההליך עד תומו, ולכן עליו לשאת בהוצאות, במידה ומתברר כי לא הייתה להתעקשותו הצדקה ממשית. לכן, בית המשפט הטיל על התובע את ההוצאות עבור המומחה הרפואי שמונה.
