תאונה של קטינה בבית, מי אחראי לשלם פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אל בית משפט השלום בקריות הוגשה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, בעת שהייתה כבת 11 שנים, בעקבות תאונה שהתרחשה בעת שנטרקה דלת חניית הבית על ידה וגרמה לקטיעה של חלק מהאצבע מתחת הציפורן בידה השמאלית.

התביעה לתשלום פיצויים הוגשה נגד בעלי הנכס שהשכירו את הבית להורי התובעת, שהם הצדדים השלישיים. המחלוקת בתיק עסקה בנסיבות התרחשות התאונה, שאלת האחריות ושאלת גובה הנזק כתוצאה מהתאונה.

על פי עובדת התביעה, בינואר 2015, כאשר התובעת הייתה כבת 11 שנים, יצאו הוריה מהבית, והשאירו אותה יחד עם אחיה הקטינים בבית. התובעת לקחה את מפתחות דלת החנייה שבה נמצא מחסן ויצאה מחוץ לבית אל דלת המחסן במטרה להוציא את הרולר שלה מתוכו, כאשר נכנסה למחסן היא שמה עליה את הרולר ויצאה. כאשר ביקשה לסגור את הדלת ומשכה את התריס של הדלת, הוא נפל עליה במהירות וגרם לקטיעה באצבע שלישית ביד שמאל.

התובעת אישרה כי השתמשה בעבר בדלת זו ללא שהיו אירועים חריגים ובמהלך התאונה לא השתמשה בידית אלא לחצה ביד ימין והורידה את התריס, האצבע נכנסה בין שני השלבים של התריס וגרמה לתאונה. עוד אישרה כי הוריה הזהירו אותה מלעשות שימשו בתריס ולא אישרו את השימוש בו כי הוא מסוכן וכי לא פעלה על פי דרישתם כי רצתה להוציא את הרולר. 

התובעת מסרה כי לא היו עדים לתאונה וכי לאחר שנפגעה צרחה, הגיעו אחיה, אשר הזמינו אמבולנס והזעיקו את סבם שגר בקרבת מקום. בית המשפט התרשם כי עדותה של התובעת הייתה עקבית ואמינה וקיבל את גרסתה לעניין אופן התרחשות התאונה במלואה, למרות שמדובר בעדות של קטין.

הסב הגיש תצהיר שבמסגרתו אישר כי הוזעק למקום על ידי הנכדים לאחר התרחשות התאונה, שמע כי האצבע של התובעת נקטעה ושמע מהם איך קרתה התאונה, איתר את חלק האצבע הקטוע לכוד בין שלבי הדלת. הסב הצהיר כי חילץ את החלק בתקווה שיהיה ניתן לחברו בחזרה. על פי תצהירו הוזמן למקום אמבולנס והוא הודיע להורים אשר הגיעו יחד עם האמבולנס שעמו נסעה התובעת בלווי אמה לבית חולים לקבלת טיפול.

הדלת לא כוללת מנגנון להאטת הסגירה

התובעת הציגה בפני בית המשפט סרטון המלמד כי התריס נסגר במהירות כלפי מטה ללא כל מנגנוני עצירה או האטה. מהצפייה בסרטון עלה כי מדובר בדלת מסוכנת אשר על פניו לא קיימת כל תבנית להאטת קצב ירידת התריס.

בעל הנכס לא הכחיש כי אין מנגנון האטה לדלת וטען כי רכש את הדלת מארה"ב, והיא הותקנה על ידי מכר שלו, ולא על ידי איש מקצוע המתמחה בתחום. לאחר שצפה בסרטון טען כי הדלת לא נסגרת במהירות, אלא שיש שתי ידיות, ידית נעילה וידית הרמה והורדה. כאשר מורידים את הדלת יש להשתמש בידית ואם דוחפים אותה למטה היא יורדת במהירות.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי אין מחלוקת שהאחריות לתקינות דלת החנייה אשר הומרה למחסן היא באחריות המשכירים של הנכס, הנתבעים, אשר ידעו כי הדלת לא כוללת מנגנון להאטת הסגירה. ומהאופן שבו נסגרת הדלת, על פי הסרטון, נמצא כי הוא אינו תקין.

הנתבעים לא הוכיחו כי האופן שבו נסגרת הדלת הוא תקין, ולא הוכיחו כי לא נדרש להתקין מנוע חשמלי או כל אמצעי אחר אשר יש בו כדי להאט את הנפילה המתרחשת עם סגירת הדלת או למנוע אותה. עוד נקבע כי העובדה שהנתבעים שקלו את האפשרות להתקין מנוע חשמלי תומכת בכך כי הבינו כי שעליהם לפעול להאט את קצב סגירת הדלת, כאשר דלת במבנה ובהיקף זה, מחייבת אמצעי האטה כזה או אחר.

רשלנות ההורים ותרומתם להתרחשות התאונה

עוד נקבע כי ההורים אשמים בשיעור של 40% להתרחשות התאונה, מאחר שהשאירו שלושה ילדים קטינים בביתם ללא השגחה. הם לא פעלו לתיקון הסיכון כאשר גילו אותו, לא בעצמם ולא באמצעות פנייה למשכירים ובכך חשפו את ילדיהם לסיכון ובמעשיהם תרמו להתרחשות התאונה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 140,000 שקלים, באופן שבו המשכירים יישאו ב- 60% מהסכום וההורים ב- 40% מגובה הפיצוי, כך שהתביעה העיקרית התקבלה וההודעה כנגד הצדדים השלישיים התקבלה חלקית.

ת"א 5379-02-16