תביעת פיצויים בגין עוולת תקיפה עקב קטטה בין שכנים

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אל בית משפט השלום בתל אביב - יפו הוגשה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתקיפתו על ידי שכן. כנגד הנתבע נוהל הליך פלילי ובמסגרתו הודה והורשע בעבירת תקיפה. הצדדים היו חלוקים על האחריות לתשלום פיצויים, לנוכח טענת הנתבע כי התובע נחבל במסגרת קטטה הדדית וכן על הנזק והיקפו.

על פי עובדות התביעה, התובע, הנתבע ואשתו התגוררו באותו בניין והיו מסוכסכים. לפני האירוע, אשתו של הנתבע נותחה להוצאת גידול מראשה. באוגוסט 2014, בשעת ערב, התדפק הנתבע על דלת דירתו של התובע וכאשר פתח את הדלת, דרש ממנו להפסיק להתגרות באשתו. הדיבור הסלים במהירות לתקיפה ולחבלה בידו של התובע.

נגד הנתבע הוגש כתב אישום על תקיפת התובע, איומים על התובע ותקיפת בת זוגו שנכחה באירוע. בעקבות הסדר טיעון, תוקן כתב האישום והנתבע הודה כי בעט ברגלו ובידו של התובע, וכתוצאה ממעשים אלו נגרמו לו חבלות. באותן נסיבות, כאשר ניסתה המתלוננת להרחיק הנאשם מהמתלונן ולחדול ממנו להכותו, תקף אותה הנאשם שלא כדין בכך שירק עליה. בעקבות הודאתו, הורשע הנתבע בתקיפה סתם וכן בתקיפה הגורמת חבלה ממשית.

בהתאם לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות, ממצאיו ומסקנותיו של פסק הדין הפלילי קבילים כראיה לכאורה במשפט אזרחי נגד המורשע. מאחר שהנתבע לא ביקש רשות להביא ראיות לסתירתם, רואים בממצאים אלו כאילו נקבעו בתביעה האזרחית ולאור הודאת הנתבע, הם נחשבים כעובדות מוכחות.

הנתבע טען כי מדובר בתקיפות הדדיות

הנתבע הצהיר שהתובע נפגע במהלך קטטה, שאירעה לאחר שאמר לו להפסיק להתגרות באשתו ושהמצב ביניהם התלהט והגיע לדחיפות הדדיות. עם זאת, הנתבע לא טען לאשם תורם ולא כי פעל מתוך הגנה עצמית. לטענתו מדובר בתקיפות הדדיות ומכאן, שעמדה בסתירה לפסק הדין הפלילי. אך בהיעדר רשות להבאת ראיות לסתור, אין לקבל טענה זו.

התובע נצמד לפסק הדין הפלילי. ומנגד, הנתבע לא פירט בתצהירו ואף בטיעוניו לעונש בהליך הפלילי, במה התבטא חלקו של התובע בקטטה ואף בהליך הפלילי הביע צער וחרטה, נטל אחריות והביע אמפתיה.

בדבריו לבית המשפט, אמר שהתובע שלח מכתבים והציק לאשתו ושלא יכול היה לעצור את עצמו, לכן סבר בית המשפט, שהוא זה שפתח באלימות. בהמשך דבריו, מסר שזה לא בדיוק כמו שהוא היה כמו שהוא מספר, אך הודה בכל. וגם כאשר ניתנה לו ההזדמנות, נמנע מלפרט מה היה חלקו של התובע בקטטה.

בית המשפט הגיע למסקנה כי האפשרות שהנתבע פתח והמשיך בתקיפה, סבירה יותר מהאפשרות שהתובע נטל חלק בקטטה, לכן נקבע כי הנתבע ביצע כלפי התובע עוולת תקיפה ולכן הוא חייב בתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו.

פיצויים בסך של 18,000 שקלים בגין עוולת תקיפה

בעקבות התקיפה, ביקר התובע אצל רופא והתלונן על קושי לעבוד ועל חרדה. בהמשך ביקר אצל אורתופד, התלונן על כאבים ביד והופנה לריפוי בעיסוק. כעבור כשנה, ביקר שוב אצל האורתופד והתלונן על כאבים ביד וקיבל המלצה לשימוש במשככי כאבים.

לטענת התובע, נגרם לו נזק מיוחד בסך 16,500 שקלים, הפסדי השתכרות בסך 10,000 שקלים, עזרת זולת בסך 5,000 שקלים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בסך 1,500 שקלים. התובע לא פירט את אופן חישוב הסכומים. מעבר לכך, נזק מיוחד דורש הוכחה אך התובע לא הגיש ראיות כלשהן ולא הצביע על מניעה להגשתן.

בנוסף ביקש התובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 70,000 שקלים, בטענה כי אינו יכול עוד לעסוק במקצועו אולם טענה זו על כל חלקיה, לא הוכחה. בהיעדר חוות דעת רפואית, אף לא היה מקום להעלותה.

בית המשפט קבע כי התובע אשר הותקף בבעיטה, לא סבל משבר או מנכות צמיתה או זמנית, לא נזקק לטיפול בחדר מיון, ביקר פעמים ספורות אצל רופא ושב לשגרת חייו. רמת הפיצוי בנסיבות דומות נעה בין 15,000 עד 20,000 שקלים. על כן, בסופו של דבר חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 18,000 שקלים, זאת בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 4,200 שקלים ואגרת משפט.

ת"א 35229-11-16