נזקי גוף בעת הפלגה, האם חברת הביטוח חייבת בתשלום פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אדם שהפליג בסירה נפצע כתוצאה מכריכת חבל המפרש על אצבעו. עקב מכך נגרמו לו נזקי גוף והוא נאלץ לעבור ניתוח. בנסיבות אלה פנה אל בית משפט השלום בתל אביב – יפו והגיש תביעה לתשלום פיצויים נגד חברת הביטוח שביטחה אותו בפוליסה לביטוח סירות תאונות אישיות.

על פי עובדות התביעה, בנובמבר 2016, בעת הפלגה בסירה, בכניסה למרינה בתל אביב, נכרך חבל מיתר מפרש ראשי, סביב אגודל ימין של התובע, יליד שנת 1956, וכתוצאה מכך נפגע קשות ונאלץ לעבור ניתוח אורתופדי.

במועד התאונה, הייתה הסירה מבוטחת על ידי הנתבעת, בפוליסה לביטוח סירות הכוללת כיסוי בסך של עד 100,000 דולר בגין תאונות אישיות. התביעה הוגשה על סך 88,500 שקלים לפי נכות של 24% בהתאם לחוות דעת של מומחה רפואי מטעם התביעה.

ההגנה הגישה חוות דעת נגדית של מומחה רפואי מטעמה, הקובעת נכות בשיעור 10%. לאור הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע שכתוצאה מהתאונה סובל התובע מנכות צמיתה בשיעור 16.3%.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בקשר להתרחשות התאונה וגם לא התקבלו הסתייגויות לגבי גובה הנכות שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט לכן לא זומן לעדות ולחקירה נגדית במהלך ההוכחות. ליבת המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעניין גובה תגמולי הביטוח שלהם זכאי התובע.

הצדדים היו חלוקים לגבי פרשנות הפוליסה והשלכתה לגובה התגמולים: האם סכום הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה, ייזקף לזכותו של התובע או שיש לזכותו רק שליש מהפיצוי מאחר שבאותה הפלגה הפליגו שלושה אנשים בעת קרות התאונה.

חברת הביטוח נדרשה להדגיש את התנאי המקפח בחוזה

התובע טען כי במסמך ההצעה לביטוח סירות, התחייבה הנתבעת לתת כיסוי ביטוחי בסכום מקסימלי של 100,000 דולר למקרה של פגיעה שגרמה לנכות צמיתה. זאת מבלי שטרחה לציין את החלוקה שיצרה. חובת תום הלב מחייבת אותה להדגיש תנאי מקפח זה, כך שהיה עליה להבליט סייגים וזאת מוכח סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

מנגד טענה הנתבעת כי על פי החוזה, במקרה של תאונה, יחולק סכום הביטוח המרבי הנקוב ברשימה במספר האנשים השוהים בעת האירוע על כלי השייט. הסכום היחסי, לאחר חלוקתו, יהווה את תקרת השיפוי לנפגע בהתאם לכללי השיפוי המפורטים ברשימה ובפוליסה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי עדותו של התובע הייתה קוהרנטית ואמינה והתאימה למסמכים שהוגשו. לעומת זאת עדות עד ההגנה לא תרמה תרומה של ממש לגרסתה.

בית המשפט ציין כי בתחום דיני הביטוח קיים גם כלל פרשנות מיוחד, בעל אופי משני, המשחרר את השופט מהנטל של שימוש בשיקול דעתו ומכוון אותו אל המטרה הסופית. כלל זה קובע כי במקום שבו החיפוש אחר תכלית חוזה הביטוח אינו מביא לתוצאה חד משמעית, יש לבחור בתכלית המיטיבה עם המבוטח.

נוסף על כך, כאשר ללשון הפוליסה יש יותר ממשמעות אחת, כדי להפעיל את הכלל הפרשני שלפיו מבין שתי תכליות אפשריות, המעוגנות במקורות, יש לבחור בתכלית שתוצאתה פועלת לטובת המבוטח.

בית המשפט סבר כי במקרה זה, מתקיימות הנסיבות המצדיקות את הפעלתו של כלל הפרשנות שלפיו כאשר קיים חוסר ודאות באשר לתכלית הפוליסה, וישנו פער בין פרשנות הצדדים, יש לקבוע את התכלית המיטיבה עם המבוטח. לכן יש לקבוע, על פי כלל זה, כי התכלית ברכישת ביטוח תאונות אישיות הייתה לתת כיסוי ביטוחי אישי למבוטח.

לפיכך, בית המשפט קבע כי חלוקת סכום הביטוח בין כלל השטים בסירה והפיכתו לסכום הביטוח הקבוצתי, כאשר נתבקש סכום ביטוח לתאונות אישיות כמו גם הכנסתו לפוליסה בצורת פיסקה הכתובה בשפה האנגלית, נעשתה בחוסר תום לב. אם חברת הביטוח הייתה רוצה להחיל את התנאי המיוחד בעניין חלוקת הסכום לכלל השטים על הסירה, והפיכתו לביטוח תאונות קבוצתי, היה עליה לכתוב זאת במפורש ובאופן בולט בפוליסה.

בנסיבות אלה חייב בית המשפט את חברת הביטוח לשלם לתובע סך של 58,810 שקלים בגין הנזק שנגרם לו, בצירוף הוצאות המשפט, לרבות עלות חוות דעת רפואיות, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% מהסכום הפיצויים.

ת"א 39542-02-18