נפילה מאופניים עקב מפגע ברחוב, כיצד לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אל בית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעה לנזקי גוף שאירעו לילדה כבת 12 שנים, בשל נפילה מאופניים שנגרמה ממפגע ברחוב הנמצא בשטח שיפוטה של מועצה מקומית. בית המשפט נדרש להכריע בשאלת האחריות וגובה הנזק.

על פי עובדות התביעה, בינואר 2009, כאשר התובעת, ילידת 1997, הייתה בת 12 שנים, היא נפגעה בתאונה בזמן שרכבה על אופניה בדרכה מביתה למכולת בשעות הצהריים. התובעת נפלה בשל בור שהיה בכביש ונחבלה בבטנה מהכידון של האופניים.

התובעת פונתה ממקום התאונה לבית חולים, שם אובחנה כסובלת מחבלת בטן קשה עם קרע בין ראש הלבלב לגוף הלבלב. במסגרת הטיפול בוצע טיפול שמרני הכולל החדרת נקז לתוך שתי חלקי התעלה, ועקב החמרה במצבה, נותחה התובעת בבטנה ובמהלך הניתוח הוחדר צנתר לבטנה. לאחר כחודש ימים עברה התובעת ניתוח נוסף להוצאת הצנתר.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי, שלפיה נותרה לה נכות משוקללת בשיעור של 49%, בגין המצב לאחר ניתוח בלבלב עם כאבי בטן, מצב של הידבקויות לאחר ניתוח עם תקופות של שלשול ועצירות, בקע קדמי דו צדדי בצלקת שבבטן וצלקת מכערת ומכאיבה.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה, והכחישה את עצם אירוע התאונה ונסיבותיה. לחילופין טענה כי התאונה אירעה בשל חוסר זהירות של התובעת ויש לייחס לה אשם תורם משמעותי, מאחר שהתאונה התרחשה במקום מוכר, סמוך לביתה ולאור היום.

הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי נגד חברת בזק שבמסגרתה נטען שאותו מפגע נטען הוא באחריותה. כמו כן, הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של מומחה רפואי מטעמה, אשר קבע כי נותרה לתובעת נכות בשיעור 5% בגין הצלקת ועוד 5% בגין ההידבקויות. בהמשך הנתבעת וחברת בזק הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, שלפיה ההודעה לצד ג' תידחה.

קבלת התביעה על סמך עדות יחידה של בעל דין

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לתת אמון מלא בעדות התובעת, הנתמכת בתיעוד רפואי מבית חולים, ולכן בהיותה עדות יחידה לתאונה ונסיבותיה, הדבר מהווה נימוק מספיק לצורך קבלת התביעה על סמך עדות יחידה של בעל דין.

בית המשפט קבע כי התובעת נפלה מאופניה בשל בור שהיה בכביש בשטח הנתבעת. ובנוסף קבע כי המועצה אחראית לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה ברחוב. מאחר שמוטלת עליה האחריות לנקוט באמצעים סבירים להסרת מפגעים מהכבישים.

בית המשפט סבר כי מדובר במפגע חמור, בדמות בור מלבני ארוך, המסכן בצורה ברורה את העוברים ושבים במקום. בית המשפט ציין כי נפילת רוכבי אופניים החוצים את הבור מבלי תשומת לב היא בגדר עניין צפוי שחייב את המועצה בנקיטת אמצעים להסרת המפגע.

מטעם המועצה לא הובא כל עד אשר יפרט באילו אמצעי זהירות נקטה אם בכלל להסרת מפגעים ומכשולים ולגבי הבור הספציפי בפרט. כמו כן, לא הובא עד שיבסס את הטענה שהמועצה לא הייתה מודעת לקיומו של המפגע, לפיכך נמצא שהמועצה התרשלה והיא אחראית לפצות את התובעת בגין נזקיה.

בנסיבות המקרה, סבר בית המשפט כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%, זאת מאחר שהיא הייתה כבת 12 בזמן התאונה, בגיל של מודעות לסכנות, כמו כן, התאונה אירעה לאור יום ולא נטען כי היה מזג אוויר לא תקין. התובעת הודתה בחקירתה כי לא שמה לב למפגע כאשר מדובר במפגע גדול שהיה ניתן בקלות להבחין בו.

לנוכח הפערים בחוות דעת של המומחים מטעם הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו. המומחה היה ער לפגיעתה החמורה של התובעת ואישר שהייתה חמורה. המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בשל צלקת גדולה ומכוערת, אך שלל נכות בגין הידבקויות או בעיה בלבלב.

בסופו של דבר בית המשפט קבע כי סך הכל נזקי התובעת מסתכמים לסכום של 75,000 שקלים, לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 20%, חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 60,000 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ.

ת"א 31550-08-15