נפילה ביציאה מהרכב, האם הנהג חייב בתשלום פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מכיר במגוון רחב של תאונות דרכים, אשר מאפשר לאדם שנפגע בתאונה לקבל פיצויים מחברת ביטוח החובה של הרכב הפוגע. תאונת דרכים יכולה להתרחש כתוצאה מנפילה בזמן יציאה מרכב או כניסה אליו, נזק שנגרם לנהג במסגרת טיפול ברכב בצד הכביש, קטנוע שנפל על הולך רגל ועוד.

כאשר קיים ספק אם האירוע שגרם נזק עונה על ההגדרה של תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ייתכן שיתפתח דיון משפטי לגבי נסיבות האירוע ותהיה מחלוקת בין הצדדים לגבי הגדרת המקרה.

החוק קובע כי כל אדם אשר נגרמו לו נזקי גוף גופניים ונפשיים כתוצאה מתאונת דרכים, זכאי לפיצויים. הנפגע זכאי לתשלום פיצויים גם אם הוא אחראי לקרות התאונה, כך שאין זה משנה מי הגורם האחראי להתרחשותה או אם הנפגע אשם באופן מלא או חלקי לפציעה, בין אם הוא הולך רגל, נוסע, או נהג הרכב הפוגע.

כמו כן, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מאפשר לקבל פיצויים בגין הנזק גם במקרים שבהם התאונה נגרמה כתוצאה מביצוע עבירות תעבורה חמורות, לרבות נהיגה בשכרות, נהיגה במהירות מופרזת, וגם בתאונות פגע וברח.

שימוש ברכב מנועי לצורך תחבורה

התביעה לתשלום פיצויים מוגשת נגד חברת ביטוח החובה של הרכב שבו התרחשה הפגיעה, או חברת הביטוח של הרכב הפוגע, כאשר מדובר בפגיעה בהולך רגל או ברוכב אופניים. במקרה של תאונת פגע וברח, אם זהות הנהג הפוגע לא ידועה, או אם הרכב הפוגע לא היה מבוטח, ישנה אפשרות לקבל פיצויים מקרנית שהיא קרן הפיצויים הממשלתית.

עם זאת, ניתן לקבל פיצויים בגין נזקי גוף, רק אם התאונה עונה על ההגדרה הקבועה בחוק, כאשר סעיף 1 לחוק קובע כי תאונת דרכים היא מאורע שבמסגרתו אדם נפצע בעקבות שימוש ברכב מנועי לצורך תחבורה.

החוק קובע כי גם כניסה אל כלי רכב או יציאה ממנו נחשבת לשימוש ברכב מנועי, ולכן אם נגרם נזק לנהג או לנוסע, במהלך כניסה או יציאה מהרכב, ניתן יהיה לקבל פיצויים. אולם הנפגע נדרש להוכיח כי השתמש ברכב למטרת תחבורה. כלומר, כדי לקבל פיצויים יש להוכיח כי הנפגע נכנס לרכב כדי להתחיל בנסיעה או ירד מהרכב בסיום נסיעה, אך אם הוא נכנס לרכב או יצא ממנו שלא במטרה לנסוע, כמו במצבים של הכנסת ציוד לרכב, לא ניתן לקבל פיצויים עקב פגיעה בתאונת דרכים.

נוסעת שנפגעה במהלך ירידתה מהרכב תבעה פיצויים

התובעת, ילידת 1949, פנתה אל בית משפט השלום בחיפה, ועתרה לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שבה נפגעה במהלך ירידה מהרכב שהיה נהוג על ידי בנה ומבוטח באמצעות חברת הביטוח של הרכב.

על פי עובדות התביעה, באפריל 2009, היא ובנה היו בדרך לאירוע משפחתי, ולאחר שהחלו בנסיעה היא גילתה כי שכחה את הטלפון בבית. הם חזרו ובעת שירדה מהרכב היא נפלה ונפגעה. באותו רגע היא לא רצתה להתפנות לקבל טיפול רפואי והמשיכה לאירוע. ביום למחרת פנתה לקופת חולים כשהיא סובלת מכאבים באזור עצם הזנב.

בבדיקה נמצא שבר בעצם הזנב, והומלץ לה על משככי כאבים. התובעת הייתה במעקב במסגרת קופת חולים, טופלה בפיזיותרפיה ודיקור סיני. עם זאת, מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

בית המשפט סבר כי חוות הדעת של המומחה הקיפה את השאלות שבמחלוקת בתחום מומחיותו, הייתה בהירה, יסודית ומשכנעת. המומחה השיב על שאלות ההבהרה והתובעת הסתפקה בכך ולא ביקשה לחקור אותו. חוות דעתו לא נסתרה בכל דרך ולא הובאה ראיה המצדיקה לסטות מהקביעות שבה.

לאחר עיון בראיות שהוצגו, בחוות דעת המומחה, שלפיה לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה ושקילת מכלול טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויים בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעה, וכאב וסבל בסך כולל של 10,000 שקלים, זאת בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,521 שקלים.

ת"א 18844-03-16