פגיעה בפרטיות עקב הפרת הסכם חיסיון, מתי ניתן לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות במצבים שונים, כגון: האזנה אסורה, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, כמו במקרה של חיסיון רפואי, הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע ועוד.

פגיעה בפרטיות נחשבת לעוולה נזיקית ואדם אשר נפגע כתוצאה מכך רשאי לבקש מבית המשפט צו מניעה להפסקת הפגיעה, וכן לתבוע את הגורם שפגע בו ולדרוש ממנו פיצויים בגין הנזק שנגרם. בנסיבות מסוימות פגיעה בפרטיות שנעשתה בכוונה יכולה להוות עבירה פלילית, כאשר העונש הצפוי בגינה הוא עד חמש שנות מאסר ותשלום פיצויים לנפגע העבירה.

תביעה חוזית בגין הפרת הסכם חיסיון

אל בית משפט השלום בירושלים הוגשה תביעה חוזית בגין הפרת הסכם חיסיון נגד חברת חדשות. לצדה הוגשה תביעה בעילות חלופיות של נזיקין בגין לשון הרע, הפרת חוק הגנת הפרטיות, רשלנות מקצועית והפרת חובה חקוקה שבתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות.

על פי עובדות התביעה, במרץ 2015, ביצע מחבל פיגוע דריסה וניסיון דקירה. לאחר שפגע במספר אנשים ברכבו יצא ממנו כשהוא חמוש בגרזן כדי לדקור עוברי אורח. התובע, שעבד כמאבטח ברכבת, קידם את פניו וירה בו יחד עם שוטר מג"ב שנמצא במקום. המחבל נפצע באורח קשה ובעקבות מעורבותו של המאבטח באירוע, הוא התבקש על ידי נציג חברת החדשות להתראיין. המאבטח התראיין ותמונתו ושמו פורסמו, ובנסיבות אלה הוגשה התביעה.

התובע טען כי הסכים להתראיין בתנאי שיצולם עם הגב למצלמה, פניו יטושטשו, קולו יעורבל וזהותו תישאר חסויה. ואולם, בפרסום הכתבה, למרות בקשת החיסיון, הפרה הנתבעת את הוראות החוק, האוסרים על פגיעה בפרטיות, למרות עניין הציבור, על חשיפת מקור עיתונאי חסוי ועל שימוש פסול במידע. לטענת התובע, פרסום שמו בניגוד להסכמות מהווה רשלנות הנתבעת, ומכיוון שלא וידאה את הסכמתו לפרסום, היא הפרה את הסכם חיסיון ומכוח הפרת החוזה מגיע לו פיצויים בגין הנזק המוכח ופיצויים בגין נזק לא ממוני.

פרסום תמונה ושם בניגוד להסכמת המצולם

התובע הוסיף וטען כי הנתבעת הפרה את חוק הגנת הפרטיות, האוסר על פגיעה בפרטיות באמצעות פרסום תצלום בנסיבות העלולות להשפילו או לבזותו. היא פרסמה את הריאיון בשעות שיא כדי לקבל תהודה ולהעלות שיעורי הצפייה. כמו כן, התנהגותה של הנתבעת עולה כדי פרסום לשון הרע, שכן היא פרסמה את שמו בניגוד להסכם החיסיון, ופרסום לשון הרע גרם לכתבים להצטרף לנתבעת ולפרסם אף הם דברים דומים. התובע ציין כי מאז פרסום הכתבה הוא סופג התנכלויות, איומים, קללות ומבטי שטנה מצד רבים מתושבי העיר הערבים.

הנתבעת טענה מנגד כי לא קיבלה שום בקשה מטעמו של התובע לטשטש את דמותו. להפך, הוא היה להוט להתראיין, ורק לאחר המעשה ולאחר שנחשף לתגובות פוגעניות, ביקש להטיל את האחריות עליה כדי להיפרע מנזקיו. עוד טענה הנתבעת כי שמעה על דרישת החיסיון והפרתה לראשונה כשנה לאחר השידור, ובמסגרת התביעה, אך למרות טענות התובע לנזקיו, עד ליום התביעה וגם לאחר מכן לא התקבלה מטעמו כל בקשה להסרת הסרטון האמור כדי לצמצם את נזקיו הנטענים.

לאחר שמיעת הטענות וצפייה בסרטים, השתכנע כי התובע הוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי התנה את קיום הריאיון ואת פרסום הכתבה בטשטוש זהותו בכל דרך שהיא, בין אם המדובר בטשטוש קול, טשטוש התמונה וכמובן בפרסום השם. על כן נקבע כי התובע זכאי לפיצויים בגין הפרת חוזה. עם זאת, בית המשפט לא קיבל טענות התובע בדבר אחריות הנתבעת בנזיקין כלפיו, אם בשל רשלנות כללית, אם בשל איסור לשון הרע, אם בשל הפרת חובה חקוקה הקשורה בתקנות האתיקה של העיתונות ואם בשל הפרת חובות הקשורות לחוק הגנת הפרטיות.

בסופו של דבר, העריך בית המשפט את הנזק הבלתי ממוני הגלום בפרסום שמו ותמונתו של התובע, נוכח ההטרדות שהוכחו ואלו שיש להעריך כי עוד יבואו, ונוכח היקף הפרסום, בסך של 150,000 שקלים, אשר שליש מהם ניתן לזקוף לפרסומים אחרים, ומחצית מן היתרה נזקפת לחובת התובע אשר נמנע מלקיים את חובתו להקטנת הנזק בהסרת הפרסום מהרשת. לפיכך חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חוזה בסך של 50,000 שקלים.

ת"א 38889-04-16