עובד שקפץ מהגג בעקבות שריפה בבית העסק תבע פיצויים מהמעסיק
| דרגו את המאמר |
|
התובע, יליד שנת 1973, הועסק בתפקיד מנהל מחסן בכלבו בצפון הארץ. בחודש יוני 2010, פרצה שריפה בחנות נעליים הנמצאת בסמיכות לכלבו, אשר התפשטה במהירות הבזק. באותה שעה עבד התובע בקומה השנייה של הכלבו, והאש חסמה את המעבר שבין שתי הקומות. כדי להימלט מהאש ולהציל את נפשו, קפץ העובד מגג המחסן וכתוצאה מכך נפגע בכף רגלו השמאלית.
התובע הובהל לבית חולים, שם אובחן כי הוא סובל משבר חוץ מפרקי, ואחר שרגלו הושמה בגבס הוא שוחרר לביתו עם המלצות להמשך מעקב וטיפול רפואי. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לו דמי פגיעה עבור תקופת אי כושר מאושרת למשך 90 יום. ועל פי חוות דעת של מומחה רפואי, כתוצאה מאירוע לתובע לא נותרה נכות רפואית.
המעסיק לא נקט באמצעי בטיחות הנדרשים למניעת השריפה והתאונה
לטענת התובע, המעסיק אחראי לקרות התאונה ולנזקי גוף שנגרמו לו. התובע ביסס את תביעתו על עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה. לטענתו הנהלת הכלבו לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיומה, היא לא קבעה הסדרי בטיחות לשעת דליקה ולא סיפקה גישה בטוחה למקום העבודה ובתוכו. בנסיבות אלו פנה אל בית משפט השלום בנצרת והגיש תביעת פיצויים נגד הנהלת הכלבו על סך 55,000 שקלים, בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, הפסד זכויות סוציאליות, עזרת צד ג', הוצאות נסיעה ופיצוי בגין כאב וסבל.
מנגד טענה הנהלת הכלבו כי היא לא התרשלה כלל כלפי התובע, מאחר שהאש התפשטה מחנות נעליים סמוכה, ובמקרה זה לא חל כלל "הדבר מעיד על עצמו". לטענתה התאונה קרתה ברשלנותו הבלעדית של התובע, מכיוון שהוא הפר את הוראות הבטיחות ולא פעל לפי ההדרכות שקיבל ממנה, ואף לא עשה דבר לשם הקטנת נזקיו. לפיכך יש לייחס לו אשם תורם משמעותי. הנתבעת טענה כי יש לנכות מסכום הפיצויים כל הטבה שהתובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי. לחלופין טענה כי חנות הנעליים שבה פרצה השריפה, נושאת במלוא האחריות לתאונת עבודה ולנזקי התובע.
הנהלת העסק לא דאגה לקיומם של פתחי מילוט מדליקה ולמעבר חופשי
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי התובע הוכיח כי המעסיקה הפרה בצורה חמורה חובות חקוקות המוטלות עליה, אשר נועדו להגנתו של התובע, מאחר שלא דאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל ולא דאגה לקיומם של פתחי מילוט מדליקה ולמעבר חופשי ואף לא דאגה להימצאות מתקני בטיחות אש לכיבוי שריפות.
בנסיבות אלה קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 31,825 שקלים. לאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, חייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 20,417 שקלים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,550 שקלים. עוד נקבע כי במקרה זה אין לייחס לתובע אשם תורם.
ת"א 60699-01-12
