תאונת עבודה של עובד כוח אדם בתעשייה האווירית

דרגו את המאמר

בחודש פברואר 2011, התובע, יליד שנת 1955, הועסק כעובד ניקיון על ידי חברת כוח אדם ונדרש לנקות מסוק בתעשייה האווירית. במהלך עבודתו כף ידו נתפסה בשלבי הסולם שהתקפל ונמחצה. התובע הגיש תביעה לפיצויים נגד חברת הניקיון ונגד התעשייה האווירית בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך העבודה. בית משפט השלום בהרצליה נדרש להכריע על מי מוטלת האחריות.

הנתבעת הראשונה היא חברה פרטית לכוח אדם, אשר עסקה בין היתר, בהשמת עובדים בתחומי השמירה, הניקיון ועבודות כלליות, וסיפקה לנתבעת השנייה, שהיא התעשייה האווירית שירותי ניקיון ואחזקה. התובע הוצב על ידי החברה בתעשייה האווירית, ובמהלך עבודתו אירעה התאונה.

העובד טען כי נדרש לנקות את צידי המסוק תוך שימוש בסולם

התובע, נשוי ואב לשבעה ילדים, עסק ביום האירוע בעבודות ניקיון של מטוס שהיה מצוי בחצרי התעשייה האווירית. לשם ביצוע הניקוי נמסר לידיו סמרטוט ולטענתו, הונחה לעבוד עם סולם נייד שהוצב במקום והתבקש לעלות עליו ולנקות את המסוק משני צידיו. בעת שהעביר את הסולם לצד השני, הוא התקפל פנימה נפל קדימה ונסגר על כף ידו הימנית.

התובע הועבר לטיפול ראשוני במרפאת התעשייה האווירית, ומשם פונה לבית חולים. הוא עבר ניתוח לקטיעת גליל סופי באצבע וקיבוע אצבעות. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ושולמו לתובע תשלומים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

הנתבעת טענה כי נאסר על העובד לעלות על סולם ולעשות בו שימוש

חברת הניקיון אישרה כי התובע הועסק על ידה וטענה כי התבקש ביחד עם עובד נוסף לנקות מסוק. בסמוך למסוק הוצב סולם השייך לתעשייה האווירית, אשר התובע לא התבקש ולא נדרש לעשות בו כל שימוש ואף נאסר עליו לעלות עליו. לטענתה, הסולם עמד בדרכו וכאשר ביקש להזיזו הוא נפצע. התעשייה האווירית טענה מנגד כי האחריות בעניין זה מוטלת על החברה בלבד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי התאונה אירעה בעת שהתובע ביקש להזיז את הסולם ממקומו לצורך ניקוי צידו השני של המסוק. עוד קבע כי התובע לא הוסמך לשימוש בסולם שגובהו מעל שני מטר ולא קיבל הוראות בטיחות לעבודה על סולם.

בית המשפט קבע כי האחריות מוטלת על שתי הנתבעות יחד

בנסיבות אלה קבע כי חברת הניקיון הפרה את חובתה כלפי העובד בעת שהורתה לו לעשות שימוש בסולם, או לחלופין לא הבהירה כי חל איסור לעשות בו שימוש כלשהו, לרבות הזזתו ממקומו ובכך הפרה הוראת חובה חקוקה.

עוד קבע כי התעשייה האווירית חבה באחריות כלפי התובע מאחר שלא פיקחה על עבודתו, על אף שהיה ידוע לה כי החברה אינה מעסיקה ממונה בטיחות מטעמה בשטחה. ואף סבר שאין מקום להטיל על התובע אשם תורם לתאונת העבודה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 167,310 שקלים, בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, נזק לא ממוני ועזרת צד שלישי. לאחר ניכוי תשלומים מביטוח לאומי חייב את הנתבעות, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 155,030 שקלים בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6%.

ת"א 46480-07-11