העובד נפצע במהלך יום כיף מטעם העבודה
| דרגו את המאמר |
|
בחודש אוגוסט 2008, גרפיקאי בשנות העשרים לחייו השתתף ביום כיף מטעם העבודה. במהלך האירוע שהקיים בחוף הים, הוא נפצע מאבן גדולה שהיתה טמונה בחול. על כן דרש פיצויים מהחברה שארגנה את יום הכיף, בטענה כי התרשלה בניקיון החוף והכנתו לקראת האירוע. בית משפט השלום בהרצליה נדרש להכריע האם התובע זכאי לפיצויים.
התובע, יליד 1981, הועסק על ידי חברה לארגון תערוכות כגרפיקאי וכמנהל מחלקה. במסגרת יום כיף לעובדי החברה בחוף מכמורת, התקיימו תחרויות ספורט והתובע ביצע על פי הנחיות המפעיל גלגולים על החוף. במהלך הגלגול נפגע מאבן גדולה שהיתה בחול ונחבל בכתפו הימנית.
כתוצאה מהפציעה התובע נעדר ממקום עבודתו במשך שבועיים, הוא עבר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה ונזקק לטיפול תרופתי. מומחה רפואי מטעמו העריך כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 15%, בגין הפגיעה בכתף והגבלה בתנועות פרק הכתף.
החברה לא דאגה להסיר מפגעים מחוף הים
התובע הגיש תביעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, נגד החברה שארגנה את האירוע לעובדים, בטענה כי היא לא דאגה להכשיר את קרקע בחוף בו ארגנה ובצעה את יום הכיף, ולא סרקה את החול הנתחם לצורך ביצוע תחרויות משחק הכוללת בין היתר גלגולים בחול.
מנגד טענה הנתבעת כי מקום האירוע הוא חוף מוסדר ובכל בוקר נעשית סריקה במטרה להכין את המקום למבקרים, לצורך ניקיון החול והסרת מפגעים. הנתבעת הכחישה כי ביקשה מהמשתתפים להתגלגל על החול, ולפני כל תרגיל התבצע תדריך הכולל את כללי בטיחות בהתאם לסוג הפעילות.
הנתבעת לא אחראית לנזקיו של התובע מאחר שמדובר בסיכון סביר
הנתבעת ציינה כי התובע ביצע גלגול בחול מיוזמתו האישית, אולי בשל היותו מאמן קראטה, על כן התנהגותו מהווה "הסתכנות מרצון" והיא אינה אחראית לנזקי גופו. ואף טענה כי אין להטיל עליה אחריות כלשהי, מאחר שהתובע נחבל כתוצאה מאבן שהסתתרה בתוך חול של חוף הים ומדובר בסיכון סביר.
הנתבעת הוסיפה כי למרות שמדובר בתאונת עבודה, התובע לא הגיש תביעה לפיצויים נגד המעסיקה, אשר הזמינה ממנה את הפעילות, ואף לא פנה למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי פגיעה ומימוש זכויותיו הרפואיות. על כן יש לבצע ניכוי רעיוני לסכום הפיצויים המתקבל.
התובע לא הצליח להוכיח את נסיבות פציעתו
לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית המשפט כי התובע מסר גרסאות שונות לשם תיאור הפעילות במהלכה נפצע ולשם ההנחיות לביצועה, ואף התרשם כי לא נמצא כל אזכור להימצאותה של האבן בחול בתיעוד הרפואי, והאזכור מופיע לראשונה בפרטי המקרה בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. כמו כן התובע לא טרח לזמן לדיון עדים מטעמו, שהשתתפו ביום הכיף והיו עדים לפציעתו, כדי לחזק את גרסתו באשר לקיומו של מפגע כלשהו בחוף, לצורך הטלת אחריות וחבות על הנתבעת.
בנסיבות אלה התביעה נגד החברה שארגנה את יום הכיף נדחתה, אולם נקבע כי במקרה שיוגש ערעור, התובע זכאי לפיצויים בסך של 73,500 שקלים, בגין הפסד שכר לעתיד ופנסיה, הוצאות רפואיות ופיצוי בגין כאב וסבל.
ת"א 8288-08-10
