מורה לספורט שהחליקה בבית ספר פרשה מעבודתה עקב פציעתה

דרגו את המאמר

מורה לספורט החליקה על גיר במדרגות בית הספר בו לימדה, וכתוצאה מפציעתה ונזקי הגוף שנגרמו לה, החליטה לפרוש מתפקידה ומאז האירוע שאירע לפני 15 שנה ועד היום היא אינה עובדת. המורה הגישה תביעת פיצויים נגד המועצה המקומית שבבעלותה בית הספר בו התרחשה תאונת העבודה. בית משפט השלום בנצרת נדרש לקבוע האם המורה זכאית לפיצויים מהמועצה.

התובעת, ילידת 1974, נשואה ואם לשני ילדים הועסקה כמורה לחינוך גופני בבית ספר יסודי בצפון הארץ במעמד של עובדת מדינה שכירה. בסוף שנת 1999, במהלך עבודתה, היא יצאה יחד עם התלמידים לכיוון חצר בית הספר, ובדרך החליקה על אחת המדרגות, ככל הנראה בגלל גיר שהיה עליהן, ונפלה ארצה. כתוצאה מכך נגרם לה נקע בקרסול והיא טופלה על ידי קיבוע בסד גבס.

התובעת שבה לעבודתה בבית הספר למשך שלושה חודשים בלבד

בעקבות פציעתה שהתה התובעת בחופשת מחלה בתקופה בת חמישה חודשים, ושבה ללמד בבית הספר למשך שלושה חודשים בהיקף מלא, עד צאתה לחופשת לידה. לאחר מכן היא היגרה עם בעלה ושני ילדיה לשבדיה. שם היתה מעורבת בשנת 2003 בתאונת דרכים, ומאז ועד היום היא לא שבה עוד למעגל העבודה.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בנפילת המורה כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה כי קיימת סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתה כמורה לחינוך גופני וקבעה לה נכות בעת הפרישה בשיעור של 30% לצמיתות. מומחה רפואי לכירורגיה אורתופדית מטעם בית המשפט בדק את התובעת והעריך כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% ודרגת נכות תפקודית בשיעור של 10%.

המועצה טענה כי הנכות כלל לא נגרמה כתוצאה מהנפילה בעבודה

התובעת העמידה את סכום הפיצויים בתביעה נגד המועצה המקומית בסך של למעלה ממיליון וחצי שקל, בגין הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות, הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות ופיצוי בגין כאב וסבל. מנגד הנתבעת הכחישה את טענותיה של התובעת בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים, וטענה כי הנכות הצמיתה היא תוצאה של תאונת דרכים שאירעה כשנה קודם לכן, ולא בגין פציעתה בתאונת עבודה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את גרסתה של התובעת, שנתמכה ברישומים רפואיים ובקביעת המוסד לביטוח לאומי, לפיה הפגיעה בבית הספר היא שגרמה לנזקי גוף והותירה נכות צמיתה. עוד קבע כי עקב נסיבות האישיות של התובעת, ובשל האופי של תפקידה כמורה לחינוך גופני, היא נאלצה לפרוש מעבודתה, ועל כן היא זכאית לקבל פיצויים ממעסיקתה לשעבר, שהיא המועצה המקומית.

הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 115,330 שקלים

עם זאת קבע כי הסכום שדרשה הוא מופרז, והעמיד את סכום הפיצויים בסך של 412,556 שקלים. לאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, והפחתת 30% בגין אשם תורם, חויבה המועצה המקומית לשלם לתובעת סך של 115,330 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל בסך 28,000 שקלים.

ת"א 3871-07-09