המחסנאי נפל מגובה של מטר וחצי ותבע את המעסיק בגין נזקי גוף

דרגו את המאמר

מחסנאי, יליד 1959, נפגע בחודש פברואר 2007 בעת שטיפס על כלוב ברזל במהלך עבודתו. העובד הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה, כנגד המעסיקה וחברת הביטוח בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מהנפילה. בית המשפט נדרש להכריע בנוגע לחבות לתאונה, לגובה הנזק ושיעור הפיצויים.

דלת הברזל של הכלוב השתחררה ממקומה

במהלך עבודתו במחסן התובע נדרש לטפס על כלוב בגובה מטר בו היו מאוחסנים טיטולים, זאת על מנת להגיע לכלוב אחר הנמצא מעליו ולפנות אותו מהסחורה. במהלך הטיפוס הוא אחז בדלת הברזל של הכלוב העליון כשלפתע הדלת השתחררה ממקומה. התובע נפל לאחור ונפגע בגב וברגלו השמאלית. התובע הובהל באמבולנס לבית החולים, שם אובחן כסובל משבר דחיסה בחוליה, ואושפז במשך יומיים.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 40% ונכות צמיתה בשיעור של 7.5%. עוד קבע כי התובע היה באי כושר במשך שלושה חודשים. מומחה רפואי מטעם התובע קבע כי לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19.25%, בגין השבר בחוליה והגבלה בתנועות עמוד השדרה. מנגד קבע מומחה מטעם הנתבעת, כי התובע יכול לשוב לעבודה ונותרה לו נכות בשיעור של 5% בלבד.

המעסיקה היתה צריכה לספק לעובד סולם וציוד מגן

לטענת התובע, המעסיקה התרשלה מכיוון שלא סיפקה לו סולם ועל מנת לפנות את הכלוב העליון הוא נדרש לטפס על הכלובים ולאחוז בדלתות הברזל. כמו כן, התובע לא קיבל ציוד מגן ותדרוך בנוגע לבטיחות ולא היה מספיק כוח אדם, בכדי לבצע את העבודה כראוי. לתאונה לא היו עדים, אך שני עובדים מצאו אותו שכוב על הרצפה מיד לאחר הנפילה. התובע הציג מסמכים רפואיים שתמכו בדבריו אודות נסיבות התאונה.

המעסיקה שהפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2007, בחרה שלא להגיב לטענות ולא הגיעה לבית המשפט. חברת הביטוח המבטחת את המעסיקה בפוליסת חבות מעבידים, טענה כי היא אינה חייבת בתשלום תגמולי הביטוח בשל הפרת תנאי הפוליסה, מאחר והמעסיקה לא מסרה לה הודעה על אירוע התאונה ונודע לה על התאונה רק כאשר הוגש כתב התביעה.

הנתבעת הוסיפה כי אין קשר סיבתי בין התאונה ובין הנזק הנטען, מאחר ונכותו קשורה למצבו הרפואי של התובע, שהיה קיים עוד לפני התאונה. עוד טענה כי התאונה היתה בלתי צפויה ובלתי נמנעת, לפיכך היא לא התרשלה ויש להשית על התובע אשם תורם מרבי.

המעסיקה לא דאגה לבטיחות העובד והפרה את חובת הזהירות המושגית

בית המשפט מצא שגרסת התובע מהימנה ללא כל סתירות וקבע כי התאונה ארעה במהלך העבודה. בית המשפט קבע כי המעסיקה התרשלה מאחר ולא נקטה בכל האמצעים לבטיחותו של העובד והיא היתה יכולה לצפות את התרחשות הנזק, שנגרם בעקבות טיפוס על כלוב ברזל. עוד קבע כי אין להטיל על התובע אשם תורם, מכיוון שהוא עבד במשך ששה חודשים וביצע את אותה הפעילות מדי יום.

בנסיבות אלה פסק בית המשפט לתובע פיצוי כולל שישולם על ידי הנתבעות בסך של 87,500 שקל, בגין הפסד שכר, הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בנוסף הנתבעות יישאו בהוצאות המשפט ושכר עורך דין בשיעור 15%.

ת"א 20733-12-10